מצוות וידוי מעשרות

לאחר שהפריש וביער את כל מעשרותיו, מצוות עשה להתוודות לפני ה’, וזהו הנקרא “וידוי מעשרות”. ומצווה זו נוהגת אף כשבית המקדש אינו קיים. זמן הוידוי, הוא בזמן המנחה של יום טוב האחרון של חג הפסח בשנה הרביעית והשביעית, לאחר שבערב יום טוב האחרון גמר לבער כל מעשרותיו. נוסח הוידוי הוא הנאמר בכתוב (דברים כו פס’ יג – יד): “ביערתי הקדש מן הבית וגו’. לא  אכלתי באני ממנו וגו’. השקיפה ממעון קדשך מן השמים” וגו’.

מי מתוודה

גם בזמן הזה נוהג וידוי מעשר, ולכן כל שמילא אחר התנאים ההלכתיים לאמירת וידוי אומר את נוסח הוידוי (וה”ה במי שמנוי ל’בית המעשר’). גם מי שאין לו קרקע ברשותו, יכול לומר וידוי מעשר אף על גב שנכללות בו המילים: “את האדמה אשר נתת לנו”. אך שלא מילא אחר כל התנאים, אסור לו לומר את הוידוי, שנמצא ח”ו כדובר שקרים לפני  ה’, וכדלהלן:

אין אדם מתודה, אלא אם כן הפריש את כל מעשרותיו, ונתן המתנות לבעליהם. ולכן, מי שהיו ברשותו פירות של טבל ודאי, ולא נתן את המעשרות ללוי כדין, אלא הפריש את המעשר ראשון, ואכלו בעצמו, אינו מתודה. שכיצד יאמר: “וגם נתתיו ללוי”, ונמצא כדובר שקרים לפני ה’ יתברך. והוא הדין מי שהיו ברשותו פירות של מעשר עני ולא נתנם לעני, שאינו יכול להתוודות (ותרומה בזה”ז שאין נותנה לכהן כיון שאסור לו לאכלה, נראה שאין זה מעכב את הוידוי, כיון שעושה כך כדין ע”פ הוראת גדולים, וכ”כ בס’ המעשר והתרומה פ”א הערה צו). וכן שאר הלכות הפרשת תרו”מ מעכבות (כסדרם, ממינו, מהתלוש. מלבד מה שלא נוהג היום, כגון אי נתינת תרומה לכהן או הפרשה בטומאה, שכל העושה כך, על פי דין הוא עושה).

שכח אדם ולא בירך קודם שהפריש תרומות ומעשרות, דעת הפוסקים שאין זה מעכב את הוידוי, כיון שברכות אינן מעכבות. ויש מי שכתב שאם שכח ולא בירך הרי זה מעכב ואינו יכול לומר את הוידוי, והעיקר להלכה כדעה ראשונה.

כיצד מתוודה

עיקר מצות הוידוי לאמרה בבית המקדש, שנאמר: “לפני ה’” ואם התודה בכל מקום, יצא. אין מתודין אלא ביום. וכל היום כשר לוידוי מעשר. וידוי מעשר, מצוה מן המובחר שכל אחד יאמר את הוידוי בפני עצמו. ומכל מקום אם רצו הרבים להתוודות כאחד מתוודים. יש אומרים שאם רצו הרבים שאחד יקרא להם, והם יצאו מדין ‘שומע כעונה’ הרשות בידם. ויש אומרים שבוידוי מעשר אין אחד יכול להוציא את חבירו מדין ‘שומע כעונה’.

אף על גב שמצוות ביעור נוהגת בין בזכרים ובין בנקבות, מכל מקום מצוות וידוי אינה נוהגת אלא בזכרים ולא בנקבות. יש אומרים שיש לברך קודם הוידוי: “ברוך אתה ה’ אמ”ה אקב”ו על וידוי הביעור”, ויש חולקים. ומכל מקום בזמן הזה אין מברכים.

המנהג למעשה

הגאון האדר”ת הנהיג לקרוא את פרשת הוידוי במנחה של שביעי של פסח בציבור מתוך ספר תורה. ואמר לי מרן הראש”ל הגר”ע יוסף זצוק”ל שכך יש לנהוג הלכה למעשה לקרוא  בשביעי של פסח, בין אשרי לתפילת העמידה של מנחה, את  פרשת הוידוי מ”כי תכלה” עד “זבת חלב ודבש”. והיינו בלא ברכות התורה ופשוט.

(כתב בספר דרך אמונה (הל’ מע”ש פי”א ה”ד בביאה”ל סוד”ה אין מתודין), שכל שאומרה בבית הכנסת בתורת תפילה יכול לאומרה אפי’ שנתן המע”ר לכהן ולא ללוי, וכן אם הפריש בטומאה את המע”ש, כיון שבפועל עשה כדין. עי”ש ודוק).