שו״תים Online

זה זן מזני הגויבה, ויש בו בוודאי כל דיני ערלה.

אמנם לעיתים כל השתילה שלו נעשתה רק לגדר בלבד, [כמו שיחי ההדסים] ובמקרה כזה יש הקלות מסוימות לגבי דיני ערלה.

ראה בארוכה את סדרת התשובות שכתבתי בזה בשו”ת חלקת השדה חלק ראשון אודות הפסיפלורה ושם העליתי להלכה ולמעשה שדינו כירק לגבי ערלה ולגבי ברכה, ויש להיזהר בו מכלאי הכרם כדין ירק. ואפשר להוסיף על הדברי מהפסיפלורה שהייתה בחצרי כמה וכמה שיחים, ולפני כחצי שנה לקראת תום השנה הרביעית מתו כל הצמחים כאחד. לחלוטין ואותם שניטעו שנה לאחריהם עדיין חיים. ואם כן על כרחך שיש כאן מציאות הנראית לעין וכפי שכתבי בתשובה שם באריכות.

כל הפרמטרים ההלכתיים להגדרת עץ נמצאים בצמח הפיטאיה על סוגיו השונים, ועל כן נוהג בו ערלה, וברכתו בורא פרי העץ. ומה שכתבתי שנוהג בו ערלה הוא מן הדין ולא מחומרא.

החומר “סטרילי טבע” אכן נבדק על ידינו במצבים שונים ועל חרקים שונים, ובס”ה יעילותו מצויינת לתת הרגשת גירוי לחרקים ולסייע להחליקם מעל העלה. כמובן שכל זה יעיל על עלים שהם רחבים, ועכ”פ ללא מקומות מסתור, [כגון חרקים שבכיסים של השמיר, או בתוך תפרחות שונות]. יעילות החומר הוא רק לשמש כחומר עזר, כלומר התהליך כולו הוא כדלקמן: הפרדת העלים מהשדרה המרכזית, הכנת מים יחד עם החומר בכמות הכתובה על הבקבוק, תוך כדי שהעלים בחומר יש לעבור עם הספוג על גבי העלים משני הצדדים, תוך ביטחון שאכן הגעתם לכל המקומות בעלה. [זמן ההשרייה בחומר לפחות כ 5 דקות]. לאחר מיכן יש לשטוף היטב כל עלה משני צדדיו במים תוך כדי שפשוף העלים ביד. לאחר מיכן יש לקחת כל עלה ולהתבונן ממול מקור אור ולראות שאין בו סימנים של מנהרות שנוצרו ע”י זחל של זבוב המנהרות

לפזר את האורז על משטח כהה ובמקום שיש תאורה טובה. לבדוק בין גרגרי האורז באם יש אחד ממזיקי המחסן באם הוא בוגר צבעו חום כגון חיפושיות חדקוניות וכיו”ב. או לחילופין ניתן לראות את הזחלים של חרקים אלו שצבעם לבנבן. לעיתים יש כעין אקריות שהם חרקים קטנים בצבע לבן ויש להבחין בהם היטב. והגם שלעיתים נדירות יש חרקים בתוככי הגרגרי אורז, אולם כיון שאין זה מצוי אין צורך לחוש לזה, אלא העיקר כאמור לבדוק היטב בין הגרגרים בלבד

א. עציץ שאינו נקוב שאיננו חחת גג, והנוף נוטה מהעציץ על האדמה, אז החובה של ההפרשה זה כדין הירקות שגדלים על האדמה ממש. ואם גם הנוף מנותק, אז יש חובת הפרשה תרו”מ אך הוא יורד בדרגה, [כלומר בגידולים שחייב מהתורה באדמה, בתוך עציץ שאינו נקוב זה יורד בדרגה לחובה מדרבנן, ובירקות שגם באדמה זה מדרבנן אז בעציץ שאינו נקוב וגם הנוף מנותק זה תרי דרבנן, ואין מפרישין מהגדל בעציץ על הגדל באדמה.
ב. מה שגדל תחת מבנה [כולל הנוף], אינו חייב בהפרשת תרו”מ אלא מדרבנן לדעת הרמב”ם, ולדעת הראב”ד פטור לגמרי, ולכן מפרישם תרומות ומעשרות ללא ברכה, ואין מפרישין מגידול זה על הירקות מהגידול האחר שיש לך

ההגדרות האם בשיח מסויים נוהג ערלה או שדינו כאדמה, הם כמה וכמה הגדרות שלא כולם מוסכמים להלכה על כל דיעות הפוסקים. ופסיפלורה נופל בתוך מחלוקת זו. למעשה לפסיפלורה יש כמה מאפיינים שמבחינה הלכתית הלכה למעשה דינו כאדמה. וכבר כתבתי בארוכה את כל הצדדים הלכה למעשה [ראה בשו”ת חלקת השדה, חלק ערלה] והעליתי שהצמח נידון כירק ולא כעץ. וכך הורו גדולי הפוסקים בדור שלפנינו ובדורינו. וכך כתב גם מרן הגרע”י שליט”א בספרו הנד”מ חזון עובדיה הלכות ט”ו בשבט. אולם כיון שבפועל הצמח נותן פירות יותר משלש ומאבע שנים [הגם שחלקו כבר נובל, ויש ירידה בכמות] מ”מ כיון שתנאי בסיסי זה מחויב לפי דעת מרן החזו”א זצ”ל, לכן לפי דבריו ז”ל יש להחמיר בצמח זה ולדונו כירק, אולם כאמור לדעת הרדב”ז, המהר”ש גרמיזאן, הבן איש חי, יין הטוב, ויבדל”א מרנן הגר”ע יוסף (שליט”א) זצ”ל והגר”מ אליהו (שליט”א) זצ”ל ועוד מפוסקי דורינו צמח זה דינו כירק ולא נוהג בו ערלה, ויש להיזהר מכלאי הכרם שנוהג בו כבכל הירקות

הקונה פירות או ירקות בשוק, הגם שהמוכר אומר שבוודאות הוא לא עישר, עדיין יש ספק שמא מהיכן שהמוכר קנה שם כן עישרו, ובפרט כיום שברוב השווקים הסיטונאיים יש כשרות ויש מעשרות, ולכן בכל קנייה בשוק ההגדרה היא ספק טבל ולא טבל ודאי. ולכן יש חובה מספק להפריש תרו”מ כולל פדיון מעשר שני. אולם אין חיוב לתת את המעשר ללוי, כיון שהמפריש אומר ללוי הבא ראייה שהפירות אינן מעושרין וטול מעשרותיך, ולכן להפריש מעשר ראשון חייב אך לתת בפועל פטור. ולכן במקרה שלך אתה צריך לעשות מנוי על המטבע לחלול מעשר שני ואינך צריך לעשות גם על מעשר ללוי. אולם אם הינך יודע שיש לך בכל אופן טבל ודאי שאתה מקבל מחקלאי ישירות או מחצר בית של מישהו אתה אכן צריך לעשות מנוי גם על מעשר ללוי. אלא שאתה יכול לעשות על סכום נמוך יותר מן הממוצע ששאר המנויים עושים.

למעשה, הדרך הנכונה היא לחלק את פירות אוצר בית דין, בתחנות חלוקה על כל המשמעות של זה וספרט כדי להדגיש שזה תשלום על הוצאות ולא שכר עבור פירות, ובכך מתרחקים מאיסור סחורה. בפועל יש מקום בהלכה להתיר לבצע את החלוקה גם בחנות פירות וירקות רגילה, אלא שיש לציין בהבלטה שהתוצרת היא אוצר בית דין ושהמקום מוגדר כתחנת חלוקה. רק שיש לוודא שאכן האוצר בית דין עומדים בראשו תלמידי חכמים המנהלים את האוצר כדת וכדין ושאכן את סך העלות הם קבעו על פי הוצאות, וכו‘. במידה ואלו הנתונים שיש לפניך, ואף בעל החנות מציג בפניך אישור כי הוא משמש כתחנת חלוקה והמחירים הם אותם שקבעו בית הדין, אתה רשאי לקחת משם תוצרת ולאכול בקדושת שביעית.

אם הקב”ה ברא תותים בעולמו הם כדי לאוכלם! אלא שיש דרך ראויה ומסודרת ובטוחה לנקותם, ללא צורך בקילוף או בטחינה. והכל מבורר בתשובתי שהתפרסמה כולל הדרכה בדף חרקים בפירות באתר הבית של המכון למצוות התלויות בארץ.