שו״תים Online

דגי סלמון שמקורם מן הים כגון המיובא מסין או מארה”ב וכיו”ב, נגועים מלבד בכינה החיצונית שקלה להסרה. גם בטפילי-תולעי אניסאקיס רבים בבשר הדג. ויש להימנע כליל מלהשתמש בדג סלמון שמקורו מן הים בגלל ריבוי התולעים ובגלל קושי הבדיקה. ויש להשתמש רק בדגי סלמון שמקורם מכלובים שבים כגון הנורבגי או צ‘ילה שהם נקיים מחשש תולעים אלו לגמרי.
הכשרות על מוצר זה איננה רלוונטית ואיננה אמיתית, כיון שהבדיקה היא קשה מאד ובדג סלמון במיוחד הוא אינו אפשרי כלל ללא הסרת העור ובדיקה כל חתיכה עם אור אולטרה סגולי [וזה יחודי לסלמון כיון שצבע התולעת שקוף וצבע בשר הדג כהה] ולכן אם את רואה דג שמקורו מסין כלומר מעובד בסין ומקורו מהים, ויש עליו עור הרי בהכרח שא”א לכתוב עליו נבדק או נקי מחשש תולעים, וזו חותמת שמזוייפת מתוכה.

עלי רוקט – ראה בערך עלי בייבי, עכ”פ נקיונם כמו שאר עשבי תיבול.
יש כמה חברות שמגדלות עשבי תיבול אלו, ניתן לברר במשרדי המכון עם מנהל המעבדה באילו חברות יש כעת גידול של מוצרים אלו.

א. דג סלמון מסין מקורו מאלסקה והוא נגוע בעשרות טפילים בכל דג, והוא אסור באכילה ממש, וקשה מאד לבודקו ועל כן אין ברירה אלא להשליכו לפח.
ב. דג בלא עור, זה אומר, שהורידו את העור שלו, ואז יש צורך בהקפדה של משגיח בגלל סימני טהרה. ומאידך מבחינת תולעים אין שינוי, רק שאם כן רוצים לבודקו מתולעים הדבר הראשון שצריך לעשות זה להוריד את העור ואז בודקים תחת אור מיוחד שכאמור אינו מצוי בבית הפרטי. – נכון להיום אין כל ייבוא מסין ללא תולעים והכל נגוע בוודאות ויש לאסור את השימוש במוצר

הלכה למעשה גם אני נבוך בזה, מצאת זנים שלכאורה בוודאי יש לחוש בהם לערלה, ומצאתי זן שהנטייה שלי שאין בו ערלה, הלכה למעשה אין לי דברים ברורים, אני מקווה שעוד כשנה נסיים בע”ה איזה מחקר הלכתי סביב העניין והדברים יהיו ברורים יותר.

אינני מכיר ציטוטים חדשים ממה שהזכרת בשאלתך, אך רוב ככל הגילויים החדשים שהביאו לפסק של כל גדולי הדור התבררו יותר בשנים האחרונות. ולענ”ד מזה הכל יובן

ראשית אינני ערב למה שפורסם. שנית החברה כולה נמצאת במצב של תיקון ושיפוץ עקב הכנסת עשרות דונמים חדשים של בתי רשת, ובעזה”י עם תום תיקון הליקויים והכנסת התוספות תחזור לעבודה מסודרת כבימים עברו.

לכתחילה מופיע בהלכה שיש איסור למכור טבל = פירות שאינן מעושרין, אלא אם כן זה לצורך ורק לחבר = כלומר אדם היודע ומקפיד להפריש תרומות ומעשרות. ויש להודיע לו שזה טבל.
הרמב”ם בהלכות מעשר בפרק שישי הלכה ו, פוסק שאסור גם לתת מתנה פירות שהם טבל, ואפילו לא לחבר = למי שמפריש תרומות ומעשרות. ואפילו אם המשלח יודיע זה אסור, כיון שחז”ל חששו שמא ישכח להודיע. [ואם זה לצורך גדול יש מחלוקת האם אפשר לשלוח ולהודיע או אפילו לצורך אסור].
ולכן להלכה הנכון שאת תפרישי תרומות ומעשרות, ואח”כ לתת להם מתנה.
בברכה
הרב שניאור ז. רווח

תשובה: בט”ו בשבט שחל בשבת, הטוב ביותר לאכול את הפירות אחר ברכת המזון ולא לאחר הקידוש כדי שיהיה לו תיאבון בארוחה. ולא בתוך הסעודה, שלא יכנס לספק ברכות. ואין בזה חשש ברכה שאינה צריכה, כיוון שצריך להרבות בברכות בשבת.

אכן שמועה זו נכונה, ומקור הדברים בספר הקד” “בני יששכר” (חודש שבט, מאמר ב”, סימן ב”) וז”ל שם: “טעם שאמר התנא במתניתין בא” בשבט – ר”ה לאילן, כדברי בית שמאי. ובית הילל אומרים בט”ו בו. ונאמר “אילן” לשון יחיד, ולא אמר “אילנות”. לרמז מה שאמרו רבותינו להתפלל בט”ו בשבט על אתרוג כשר ומהודר שיזמין הקב”ה בעת שיצטרך למצווה…. וזהו שאמר התנא: אילן – לשון יחיד, לרמז על האילן המיוחד המבואר בתורה למצווה”. והגאון רבנו יוסף חיים זצ”ל בספרו לשון חכמים ח”א סימן ל”ח אף כתב על כך נוסח תפילה מיוחד (וראיתי כבר כמה גירסאות והגהות על נוסח תפילה זו. מכל מקום אכתוב את זאת שנמצאת עמדי):
“יהי רצון מלפניך ה” אלוקינו ואלוקי אבותינו, שתברך כל אילנות האתרוג להוציא פרותיהם בעתם ויוציאו אתרוגים טובים יפים ומהודרים ונקיים מכל מום. ולא יעלה בהם כל חזזית, ויהיו שלמים ולא יהיה בהם שום חסרון, ואפילו עקיצת קוץ, ויהיו מצויים לנו ולכל ישראל אחינו בכל מקום שהם לקיים בהם מצוות נטילה עם הלולב בחג הסוכות שיבוא עלינו לחיים טובים ולשלום, כאשר ציוויתני בתורתך על ידי משה עבדך: “ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר כפות תמרים וענף עץ עבות וערבי נחל”. ויהי רצון מלפניך ה” אלוקינו ואלוקי אבותינו שתעזרנו ותסייענו לקיים מצווה זו של נטילת לולב והדס וערבה ואתרוג כתיקונה בזמנה בחג הסוכות שיבוא עלינו לחיים טובים ולשלום בשמחה ובטוב לבב, ותזמין לנו אתרוג יפה ומהודר ונקי ושלם וכשר כהלכתו. ויהי רצון מלפניך ה” אלוקינו ואלוקי אבותינו שתברך כל מיני האילנות ויוציאו פרותיהם בריבוי שמנים וטובים, ותברך את הגפנים שיוציאו ענבים הרבה שמנים וטובים, כדי שיהיה היין היוצא מהם מצוי לרוב לכל עמך ישראל לקיים בו מצוות קידוש ומצוות הבדלה בשבתות וימים טובים, ויתקיים בנו ובכל ישראל אחינו מקרא שכתוב: “לך אכול בשמחה לחמך ושתה בלב טוב ייניך כי כבר רצה אלוקים את מעשיך” [קהלת ט”, ז”]. ונאמר: “באתי לגני אחותי כלה אריתי מורי עם בשמי אכלתי יערי עם דבשי שתיתי ייני עם חלבי אכלו רעים שתו ושכרו דודים” [שיר השירים ה”, א”]. יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך ה” צורי וגואלי”. ויהי רצון מלפני אלוקי השמים, שיתברכו כל פירות האילנות למטה, ויושפע שפע ברכה והצלחה ממקור האיל”ן למעלה, עלינו ועל כל עמו ישראל בכל אתר ואתר”.

אגוז הקשיו מקורו באמריקה, אולם כיום הוא נפוץ בהרבה מדינות בעולם, לארץ ישראל מביעה התוצרת בעיקר מארצות אפריקה ומהודו. אגוז הקשיו צומח מעל פרי גדול שצורתו כתפוח [התפוח אינו משמש למאכל בני אדם]. קליפת האגוז רעילה מאד ואסורה באכילה. תהליך קילוף האגוז הוא מורכב מאד, הוא עובר ניקוי, השריה, קלייה, קילוף, יבוש וקילוף נוסף. ולבסוף מתקבל הפרי שצבעו לבנבן וצורתו כחצי עיגול. עד השלב הזה האגוז נקי מכל חרקים לחלוטין.
אולם בתהליך האיחסון כשהתוצרת עוברת מחסנים ואוניות שהם מוקדים קשים של חרקים. תתכן נגיעות של זחלי עש וחרקי מחסן מסוגים שונים, המותירים סימנים על הימצאותם בפרי, של פירורים, קורים, אבקה ועוד. כיון שלרוב האגוזים יש חור טבעי בקצה הפתוח לחלל הפנימי של האגוז, הזחלים והחרקים חודרים פנימה לעיתים ללא שהם משאירים סימנים חיצוניים. אגוזים אלו נוטים להתעפש מהר אם הם לא נשמרים באריזה אטומה. כמו כן האגוזים הישנים יותר מקבלים הצטמקות שבאה לידי ביטוי במראה החיצוני של האגוז.
אופן הבדיקה והשימוש: התוצרת הטרייה הנמכרת בארץ הגידול כשהיא טרייה, בדרך כלל נקיה ואינה חייבת בדיקה. במידה ורוכשים תוצרת מאוחסנת או לחילופין במדינות שהתוצרת מיובאת אליהם כגון בארץ ישראל יש חשש לנגיעות של מזיקי מחסן, אולם רמת הנגיעות תלויה מאד בתקופת ובצורת האחסנה. ולכן: באם האגוזים נראים בריאים שלימים ובהירים, די להתבונן חיצונית לראות שאין סימני כירסום ושאר סימנים מחשידים, כמו כן לעשות בדיקה מידגמית שאין נגיעות פנימית ודי בכך. [יש לשים לב שפעמים בתהליך הקילוף של הקליפה החומה, חלק מפירורי הקליפה נכנסים לתוך האגוז דרך החור הטבעי, ואינם קשורים לנגיעות בחרקים. ורק פירורים שצורתם אחידה מהווים סימן לחרקים]. באם האגוז נראה מצומק, וק”ו באם יש עליו סימני כירסום או שאר סימנים מחשידים, חובה לחצות כל אגוז לשניים ולבדוק שאין נגיעות פנימית סמויה