שו״תים Online

אני רואה חשיבות לענות על שאלה זו בראשונה, כיון שיש חשיבות לדעת שאכן עיקר חשיבותו של יום זה הוא בהשלכות של היום על מצוות הארץ, ולא אכילת פירות יבשים שהם מנהג חשוב אך לא עיקרו של יום.
לגופה של שאלה, ט”ו בשבט הוא אכן יום חשוב מאד לכמה מעניני מצוות הארץ, גם לגבי תרומות ומעשרות, וגם לגבי ערלה, וגם לגבי שביעית. אני אתמקד בעיקר בשניים הראשונים שרלוונטיים יותר לשנה זו.
תרומות ומעשרות: תרומות ומעשרות נוהג בכל ששת השנים שבין שמיטה לשמיטה (כיון שתוצרת השמיטה עצמה פטורה מן המעשרות כיון שהתוצרת היא הפקר). תרומות ומעשרות נחלקות לשתים, התרומות שנתינתם לכהן נוהג בכל השש שנים כאחת. והמעשר ראשון ללוי אף הוא נוהג בכל השנים. מאידך המעשר הנוסף הוא נוהג באופן שונה בין השנים. כאשר בשנים א.ב.ד.ה. נוהג “מעשר שני” [המעשר הנוסף הוא החלק העשירית מהפירות לאחר הפרשת התרומה והמעשר ראשון, כלומר אם 90% נותרו לאחר שאר ההפרשות אז העשירית כלומר 9% מכלל הפירות הם המעשר הנוסף. ובשנת מעשר שני אותם פירות קדושים בקדושה של מעשר שני, ויש לחלל את קדושתם כולל חומש (חיצוני= 25%) על כסף, ובימינו מתקנת הגאונים שיהיה אפשר לחלל את כל הקדושה כולל החומש על שיעור פרוטה אחת = כ – 7 אג” נכון להיום]. ובשנים ג.ו. נוהג מעשר עני [כלומר ה 9% מהסך הכללי של הפירות וכמבואר לעיל נוהג בהם דין מעשר עני, האומר שחובה על המפריש ליטול את המעשר הזה וליתנו לעני]. ואימתי מתחלפת השנה וכיצד משייכים את הפרי לשנת המעשר? על כך יש שני שלבים. האחד הוא התאריך והשני הוא השלב בפרי. כלומר בירקות הולך אחר לקיטה, כלומר רגע הלקיטה של הירק מן הקרקע הוא הרגע הקובע. והתאריך הוא, אחד בתשרי. כלומר אם לקיטת הירק הייתה לפני אחד בתשרי היא שייכת לשנה החולפת ואם היא הייתה לאחר אחד בתשרי היא שייכת לשנה החדשה. ובכל מצב אין להפריש משנה אחת על חברתה ואפילו שניהם אותה שנת מעשר שנאמר: “היוצא השדה שנה שנה” כל שנה מתעשרת בנפרד. ובאילנות שני השלבים שונים. גם השלב בפרי הוא שונה שאין הולכים אחר לקיטה כבירק אלא אחר חנטה = עונת המעשרות הגעת הפרי לשליש [י”א שליש גודלו וי”א שליש בישולו]. וגם התאריך שונה שאין ר”ה של אילן אחד בתשרי, אלא ר”ה שלו הוא ט”ו בשבט. ולכן אם יש פירות על העץ שחנטו קודם ט”ו בשבט וחלקם חנטו לאחר ט”ו בשבט, כל פרי יהיה שייך לשנה אחרת, ואין מעשרין מזה על זה. וזהו שהמשנה אומרת שט”ו בשבט הוא “ראש השנה לאילנות” כיון שביום זה מתחלפת שנת המעשר לגבי פירות האילן.
ערלה: ליום זה אין חשיבות על נטיעת האילן אם לפניו או לאחריו כמו שיש שטועים, שמזדרזים לנטוע לפני ט”ו בשבט. אלא יש חשיבות לגבי היציאה משנות הערלה. ואבאר את שיחתי, שנות ערלה אינם נמנין תמיד אותו דבר, ולעיתים הם שלש שנים מלאות, כגון אם ייטע אדם עץ פרי בסוף שנת תשס”ט כגון בט”ו באלול תשס”ט. שנת תש”ע עולה לו שנה אחת. תשע”א שנה שנייה. תשע”ב שנה שלישית. ובשנת תשע”ג הפירות יוצאים משנות ערלה ועוברים לנטע רבעי. ותאריך יציאתם לדעת השולחן ערוך בדעה ראשונה זה יוצא כבר באחד בתשרי. כיון שהעץ עבר שלש שנים מלאות. ולדעה שניה ממתין בכל מצב עד ט”ו בשבט תשע”ג. אולם אם נטע בסוף שנת תשס”ט אולם סיים את הנטיעה בט”ו באב תשס”ט, בכהאי גוונא שנת תשס”ט נחשבת כבר לשנה ראשונה. והפירות יוצאים מן הערלה כבר בט”ו בשבט שנת תשע”ב, כלומר ס”ה שנתיים וארבעים וארבע ימים בלבד + הימים שעד ט”ו בשבט. והסיבה שבמקרה השני מחשבים גם את שנת תשס”ט היא: כיון שלימדונו חז”ל ששלישם יום בשנה חשובים כשנה. ועל כן אם העץ כבר היה קלוט באדמה ביום כ”ט באב ונותר שלושים יום עד סוף השנה זה כבר נחשב כשנה. אולם כדי שיהיה נחשב קלוט באדמה, יש צורך לנוטעו 14 יום לפני תחילת המניין של ה 30 יום [=14 ימים זה זמן הקליטה הממוצע]. אמנם אם הוא שותל עץ עם גושו שהוא כבר נחשב קלוט באדמה אין צורך לאותם 14 ימים. וכל שנטע עם הגוש והוא לא התפרק קודם השתילה הרי שהוא קלוט ואף אם שתלו ביום כ”ט מנ”א הוא מונה מייד 30 יום יום וזה כבר נחשב כשנה, ובט”ו בשבט שיבוא לאחר שנתיים ימים וחמשה חודשים ומחצה הוא מסיים את שנות הערלה ונכנס לשנה הרביעית.

לא ציינת בשאלתך את הזמן המדוייק של הנטיעה, אבל כיון שאני מעריך שנהגת על פי ההלכה ובלא”ה בערב שנת השמיטה אסור לנטוע אילנות באופן שהשנה הראשונה של הערלה תהיה שנת השמיטה, כך שבוודאי סיימת את הנטיעה 44 ימים לפני ר”ה. או באם זה היה עם שתיל גם לאחר מיכן [ראה תשובה לשאלה הקודמת]. אז אכן ביום ט”ו בשבט כל הפירות שייצאו מן האילן ייצאו משנות ערלה וייכנסו לשנת הרבעי שלהם. והמלצתי לך היא: לעבור בערב ט”ו בשבט על העץ, ולהוריד ממנו את כל הפרחים שיש על העץ. כך שבוודאות כל הפירות שיהיו לך בעתיד הם יצאו לאחר שנות הערלה שאל”כ תקבל תערובת של פירות ערלה ורבעי יחד על אותו עץ

פירות שהם בשנתם הרביעית הם קדושים בקדושת “רבעי” ובזמן המקדש מעלה אותם לירושלים ואוכל אותם שם, ובזמנינו מחלל את הקדושה על המטבע. ואוכל את הפירות כחולין. ואכן פירות השייכים בוודאי לשנה הרביעית פטורים מהפרשת תרומות ומעשרות לחלוטין. אולם זאת יש להדגיש, שפעמים רבות אנשים קונים את העץ לא כאשר הוא “חשוף שורש” אלא קונים עם גוש אדמה הנמצא בעציץ, ובכל אופן מונים שנות ערלה לחומרא או מעיקר הדין. אולם כיון שלא תמיד חייבים למנות שנות ערלה ועכ”פ מספק יש צדדים שאפשר למנות את שנות הערלה שהעציץ כבר היה במשתלה [כמובן שבפועל אין להשתמש בזה רק כאשר קונים את העציץ במשתלה עם כשרות צמודה המתחייבת שלאורך כל הגידול הקפידו על קשר עין עם האדמה וקוטר הנקב היה על פי ההלכה], ולכן בכה”ג שחששו והחמירו ומנו בכל אופן שנות ערלה, הרי שהשנה הרביעית יתכן ועל פי ההלכה זה שנה חמישית, ולכן מספק יש לנהוג את שניהם גם הפרשת תרומות ומעשרות וגם חילול רבעי ושניהם ללא ברכה.

הגדרת “תבלינים” המופיע בשאלתך הוא שם כללי, כאשר חשוב לציין שתבלין שאינו נאכל כלל ואינו אלא לטעם אצל רוב העולם, פטור לחלוטין מתרו”מ כגון “שיבה” או כגון “עלי דפנה” וכיו”ב. ומאידך שאר תבלינים כגון נענע, כוסברה, פטרוזיליה ועוד שנאכלים אכן חייבים בהפרשת תרומות ומעשרות, וכל תבלין שראוי להיאכל בעינו ויש שבפועל אוכלים אותו כגון הנענע הנאכל אצל כמה מהעדות, (אף שיש מי שרק שם בתה וזורקו) מ”מ חייב בהפרשת תרו”מ. ואכן בהפרשתך את התרו”מ בשנים א.ב.ד.ה. שאת חייבת להפריש מעשר שני את צריכה לחלל על המטבע. אמנם, אכן למטבע יש כמה דינים כדי לייחדו כדין, ודווקא במקרה של שאלתך יש אפשרות של חיסרון מעיקר הדין, ואבאר את דברי, אין מחללין פחות משוה פרוטה על מטבע, אלא אם כן בתחילת החילול על המטבע הוא נתפס כבר בשווי של פרוטה כדין [וזה הנקרא “פרוטה חמורה, ויש שהוסיפו וכן נוהגין כיום שהחילו הראשוני יהיה גם ברגה גבוהה של חיוב מעשרות שזהו דגן, תירוש ויצהר שדרגת החיוב הגבוהה כלומר שאתה הוא הבעלים של התוצרת]. ולכאורה מצב של חילו תוצרת בפחות משווה פרוטה מאד מצוי כאשר מעשרים תבלינים מהחצר, כיון שאם לדוגמא את קוטפת כמה עלי נענע העשירית שלהם היא לכאורה פחות משוה פרוטה ואכן את צריכה מעיקר הדין “פרוטה חמורה”. ועוד יש להוסיף שבאם את מפרישה מתוצרת שגדלה בחצר שלך התוצרת היא “טבל ודאי” ועלייך להקפיד על כמה דברים נוספים, כגון חובת נתינה של מעשר ראשון ללוי שנוהג גם בזמן הזה בפירות שהם טבל ודאי, ועוד כמה דינים שאין כאן המקום לפרטם.
אין ספק שעדיף לעשות מנוי בקרן מעשרות ובפרט למי שעוסק בטבל ודאי. את יכולה לעשות מנוי גם בבית המעשר שע”י המכון בטלפון 03-9030580, המעלה שיש לך בעשותך את המנוי, זה לא בעצם ההפרשה כיון שאת זה את חייבת גם בעודך מנויה, כלומר הביצוע של הוצאת האחוז ועוד קצת [=הקצת לתרומה גדולה והאחוז לתרומת מעשר], ואמירת הנוסח את חייבת בלא”ה. אולם את אינך חייבת לדאוג למטבע [כיון שאת זה עושים עבורך הממונים על הקרן שמחזיקים מטבע שיש בה פרוטה חמורה של “תירוש” עבורך והם דואגים לפנותה מידי יום כדי שתוכלי לחלל כמה פעמים ביום ללא דאגה שהמטבע כולה כבר נתפסה בחילולים השונים שאתם עושים]. כמו כן ייחודיותו של הקרן לסייע לכם, בהסכם מסודר עם הלוי, על מנת שלא תזדקקו לרוץ ולחפש לוי לתת לו כמה עלים מן התבלין דבר שהוא לא בר ביצוע בפועל. אלא משתמשים בשיטת הלוואה מראש כפי שקיי”ל בגמר בגיטין דף ל ע”ב, שאפשר להלוות מראש ללוי כסף, באופן שהפירעון של ההלוואה יהיה מפירות המעשר ראשון שברשותי, כלומר בכל פעם שאני מפריש מעשר ראשון וצריך לתת ללוי, אני משאיר את הפירות ברשותי והלוי מקזז מההלוואה, וכך אני מבצע את הנתינה ללוי כדת. המנויים על “בית המעשר” מקבלים נוסח הפרשה מיוחד למנויים שהם משתמשים בו בזמן ההפרשה.

המנהג להרבות באכילת פירות בט”ו בשבט הוזכרה לראשונה בספר “המחזור הגדול” לרבי בנימין הלוי אשכנזי רב לקהילות האשכנזים בסלוניקי. וכן הוזכר מנהג זה בספר תיקון יששכר לרבי יששכר אבן סוסאן מחכמי מרוקו שעלה לארץ ישראל והתיישב בצפת ולמד תורה אצל המהרלב”ח, והגדיר זאת כמנהג האשכנזים. אולם לאחר זמן זה התפשט בכל רחבי קהילות ישראל בפרט לאחר שהפיץ ותיקן על כך תיקון מיוחד בספר מסוים (שיש רבים שערערו על ספר זה). ולאחר זמן התפרסמו קונטריסים שונים על תיקון מיוחד הנאמר בזמן אכילת הפירות. הגר”ח פלאג”י ציין שנוהגים לאכול משבעת המינים שהשתבחה בהם ארץ ישראל. ויש שכתבו שלכתחילה יש לאכול 30 מיני פירות ע”פ חלוקה בין הפירות שעשה רבי חיים ויטאל בין עשרה פירות שהם מעולם הבריאה ואין להם קליפה או גרעין שאינם נאכלים כגון הענבים התאנים והתפוחים. ויש עשרה נוספים שהם מעולם היצירה שאין להם קליפה שאינה נאכלת אך יש להם גרעין שאינו נאכל וכגון הזיתים התמרים ועוד. ויש עוד עשרה נוספים שהם מעולם העשייה שנאכל רק הפרי הפנימי שלהם ולא הקליפה כגון הרימונים האגוזים ועוד. וכל זה כשמצויים כל הפירות הנזכרים שם. ואם אין יקח 20 סוגי פירות וישתה 4 כוסות יין, יין לבן, מעט אדום ורובו לבן, חצי לבן וחצי אדום. אדום עם מעט לבן. וכתב עוד בחמד”י שאם אין מצויים הרבה מינים יאכל לפחות 12 מיני פירות שהם כנגד י”ב צירופי הוי”ה. המהר”ם חאגיז הביא בשם סבו המהר”ם גלאנטי שהיה אוכל 15 מינים. כך שמצאנו מנהגים ממנהגים שונים (ראוי לציין שיש שכלל אינם נוהגים באכילת מיני פירות כיון שמנהג זה לא הוזכר אצל רבינו האר”י או מי מתלמידיו). והגאון רבי אליהו הכהן מאיזמיר בעל “שבט מוסר” כתב בצוואתו לבניו, “בני הוה זהיר לברך על הפירות בט”ו בשבט שמנהג ותיקין הוא”. הגם שהקדמונים הזכירות בעיקר פירות העץ, מכל מקום היום נהגו כלל ישראל להרבות בכל מיני פירות וירקות טריים ויבשים, להרבות במינים רבים. וכן הוסיפו על השולחן מינים חדשים שזה תחילת העונה לזכות בברכת שהחיינו. יש נוהגים ללמוד בליל ט”ו בשבט בסדר “פרי עץ הדר”. ויש נוהגים להרבות בלימוד עניני מעלת פירות הארץ ומעלת ארץ ישראל. ונוהגים בכל מין שאוכלים להזכיר פסוקים ודברי חז”ל הקשורים לפרי זה. ויש שלומדים ט”ו שירים שבתהילים, וכפי שמובא בספר המנהגים.
כשמברך על הפירות יברך על הפרי החשוב ביותר, והחשוב הוא זה הכתוב קרוב ביותר למילה “ארץ” בפסוק “ארץ חיטה ושעורה וגפן ותאנה ורימון ארץ זית שמן ודבש”. ולכן הסדר הוא: עוגות, יין, זית, תמר, ענבים, תאנה, רימון, שאר פירות העץ, פירות האדמה, ברכת “שהכל”, ברכת הריח. אחרי הברכה כנ”ל – אין חשיבות לסדר האכילה. (וראה בספר בא”ח פר” מטות שאם יש לפניו פרי שלם וחצי פרי אחר, מקדים את השלם אף שהחצוי קודם לפניו בפסוק. וסדר הברכות נרמז במילים “מג”ע א”ש” מזונות. גפן. עץ. אדמה. שהכל.).

זה זן מזני הגויבה, ויש בו בוודאי כל דיני ערלה.

אמנם לעיתים כל השתילה שלו נעשתה רק לגדר בלבד, [כמו שיחי ההדסים] ובמקרה כזה יש הקלות מסוימות לגבי דיני ערלה.

ראה בארוכה את סדרת התשובות שכתבתי בזה בשו”ת חלקת השדה חלק ראשון אודות הפסיפלורה ושם העליתי להלכה ולמעשה שדינו כירק לגבי ערלה ולגבי ברכה, ויש להיזהר בו מכלאי הכרם כדין ירק. ואפשר להוסיף על הדברי מהפסיפלורה שהייתה בחצרי כמה וכמה שיחים, ולפני כחצי שנה לקראת תום השנה הרביעית מתו כל הצמחים כאחד. לחלוטין ואותם שניטעו שנה לאחריהם עדיין חיים. ואם כן על כרחך שיש כאן מציאות הנראית לעין וכפי שכתבי בתשובה שם באריכות.

כל הפרמטרים ההלכתיים להגדרת עץ נמצאים בצמח הפיטאיה על סוגיו השונים, ועל כן נוהג בו ערלה, וברכתו בורא פרי העץ. ומה שכתבתי שנוהג בו ערלה הוא מן הדין ולא מחומרא.

החומר “סטרילי טבע” אכן נבדק על ידינו במצבים שונים ועל חרקים שונים, ובס”ה יעילותו מצויינת לתת הרגשת גירוי לחרקים ולסייע להחליקם מעל העלה. כמובן שכל זה יעיל על עלים שהם רחבים, ועכ”פ ללא מקומות מסתור, [כגון חרקים שבכיסים של השמיר, או בתוך תפרחות שונות]. יעילות החומר הוא רק לשמש כחומר עזר, כלומר התהליך כולו הוא כדלקמן: הפרדת העלים מהשדרה המרכזית, הכנת מים יחד עם החומר בכמות הכתובה על הבקבוק, תוך כדי שהעלים בחומר יש לעבור עם הספוג על גבי העלים משני הצדדים, תוך ביטחון שאכן הגעתם לכל המקומות בעלה. [זמן ההשרייה בחומר לפחות כ 5 דקות]. לאחר מיכן יש לשטוף היטב כל עלה משני צדדיו במים תוך כדי שפשוף העלים ביד. לאחר מיכן יש לקחת כל עלה ולהתבונן ממול מקור אור ולראות שאין בו סימנים של מנהרות שנוצרו ע”י זחל של זבוב המנהרות

לפזר את האורז על משטח כהה ובמקום שיש תאורה טובה. לבדוק בין גרגרי האורז באם יש אחד ממזיקי המחסן באם הוא בוגר צבעו חום כגון חיפושיות חדקוניות וכיו”ב. או לחילופין ניתן לראות את הזחלים של חרקים אלו שצבעם לבנבן. לעיתים יש כעין אקריות שהם חרקים קטנים בצבע לבן ויש להבחין בהם היטב. והגם שלעיתים נדירות יש חרקים בתוככי הגרגרי אורז, אולם כיון שאין זה מצוי אין צורך לחוש לזה, אלא העיקר כאמור לבדוק היטב בין הגרגרים בלבד