שו״תים Online

פירות היוצאים מחוץ לגדר, ועדיין בעץ, אינם בגדר הפקר.

אולם אם בעל הבית הפקיר כדת וכדין לכל מאן דבעי ולא רק לשכנים או רק למישהו מסויים.

אכן כל הפירות שגדלו ונקטפו מחוץ לגדר הם הפקר ופטורים מהפרשת תרו”מ, ואפילו למי שהיה הבעלים לפני ההפקר.

שנת תשע”ט – מעשר שני

שנת תש”פ – מעשר שני

ולמרות שהם אותו מעשר, אין מפרישים מזה על זה.

כלומר אם אתה מפריש מכל פרי, אין בעיה תמיד מעשר שני.

אם אתה מפריש מזה על זה

אז: כל מה שגדל בתשע”ט ונקטף עד טו בשבט תש”פ. מעשרין מעשר שני מזה על זה.

מה שקטפת לאחר טו בשבט, מעיקר הדין אפשר לעשר ממנו על מה שנקטף לפני טו בשבט כיון שהעיקר להלכה שלימון אין דינו כאתרוג, מכל מקום נכון לחוש לדעת החולקים שמשווים ביניהם, ולהפריש בנפרד מאותם שנלקטו לפני או אחרי טו בשבט.

בהצלחה

יש תבלינים שוודאי פטור כגון שיבא, רוזמרין עלי דפנה ועוד. שאינם נאכלים כלל רק לטעם בלבד.

יש תבלינים שוודאי חייבים אפילו שנותנים טעם כגון לימון, בצל שום ועוד.

ויש שתלוי במנהגים שונים, כגון נענע שיש עדות שאוכלות ממש, ויש עדות שרק שמים לתה.

אני כתבתי בספרי שחייב להפריש תרומות ומעשרות, ולענ”ד אפילו עם ברכה. יש שפקפקו על הברכה, ולכן להפריש חייב.

כל שאר הדוגמאות תיקח מהאמור לעיל.

אם נאלצים לקנות ללא כשרות, אז ירקות אין בעיה, רק שיש לעשר בבית מכל מין כדת וכדין. וכיון שיש הרבה דינים ופרטים רצוי לדעת את הבסיס ולהיות חברים בבית המעשר 03-9030580. או ישירות כאן באתר.

ומאידך פירות יש חשש נוסף הנקרא ‘ערלה’ כלומר שאין הפרי מעץ שטרם עברו עליו שלש שנים. אז כאמור לכתחילה יש לקנות רק עם הכשר, אולם בדיעבד או בשעת הצורך, מותר לצרוך פירות שנקנו בשווקים שכן נכון להשנה [תש”פ] לא מצוי פירות ערלה אלא באחוזים נמוכים, ואפשר לסמוך שהפירות שלפנינו פרשו מן הרוב וזה מותר. אולם יש יוצאי דופן כגון אוכמניות ועוד, ששם יש אחוזי ערלה גבוהים ואין לרכוש אלא במקומות עם הכשר.

כלומר מה השאלה?

כל הפירות והלימונים ושאר ההדרים בכללם, עדיין שייכים לשנת המעשר הקודמת, מכיון שהם פירות וטרם הגיע יום ההחלפה משנה לשנה שזה יום טו בשבט.

ולכן הכל עדיין שייך לשנה הרביעית. מאידך כל הלימונים שיגיעו לשליש בישול לאחר טו בשבט תש”פ, יהיו שייכים בוודאי לשנה החמישית שגם היא מעשר שני.

מאידך לימונים שרק ייקטפו לאחר טו בשבט, והגיעו לשליש בישול לפני טו בשבט, מעיקר הדין שייכים לשנה החמישית, ואין דינם כאתרוג, אולם כיון שיש מחמירים, כדאי ונכון להפריש מכל אחד בנפרד. כלומר  ממה שהגיע לשליש בישול לפני טו בשבט וממה שהגיע לאחר טו בשבט.

שלום וברכה,

בימים האלו יצא חוברת החדשה על ביאור המעשרות ואופן ביצוע קל ונכון, וכדאי שתשתמש בחוברת זו, קיימת גם באתר של בית המעשר.

לגופו של ענין אינך חייב להוריד 2 חלקים, אלא גם חלק אחד שכולל גם את האחוז ועוד קצת. כאשר בהמשך עם אמירת הנוסח תחיל את “תרומה גדולה” על כל מה שיותר מאחוז אחד. את האחוז יחד עם 9 אחוז נוספים שהשארת בפירות, תחיל שם של “מעשר ראשון” [ללוי]. החלק העשירית מן המעשר שזה מאית מכלל הפירות והוא האחוז שהוצאת הצידה, הוא תרומת מעשר, שאם היינו זוכים היה מוגש על ידי הלוי לכהן לצורך שימושו [רלוונטי היום רק בשמן שהכהן משתמש להדלקה].

את המעשר ראשון לא רלוונטי חילול כי אין בו קדושה כמו מעשר שני או נטע רבעי.

חובת הנתינה ללוי היא חובה גמורה וגם בזמן הזה, כיון שאיננה קשורה לטומאה וטהרה. וכך פסק מרן בשו”ע בסי’ שלא סעי’ יט, לב, נב, סג ועוד.

אמנם אתה שאתה לוי, קורא שם, ומשאיר לעצמך, ואינך חייב לתת לחברך הלוי.

לגבי מעשר שני, אכן שם יש קדושה, ואתה צריך לחלל את הקדושה על פרוטה, ניתן להכין זאת גם בבית, אלא שיש כמה דינים בדיני הפרוטה שיש ללמוד. ובנוסף לזכור שלא לחלל יותר פעמים מאשר הפרוטות שהקצבת. מאידך בית המעשר  הוא זה שדואג לכל הענינים, כולל חילולים וכו’. ותפקידך רק לחלל את הקדושה על פרוטה של בית המעשר שהוא ייחד עבורך.

זרעים אין צריך לעשר לפני כן.

לגבי התערובת תלוי בסוגים, יש סוגים שהם ללא תערובת כלל. ויש שמצוי בהם תערובת.

בכל אופן אם לאחר שזרעת מצאת שגדלו מינים נוספים, אם זה בודדים אתה יכול לעקור.

ובכל אופן אם יהיה רלוונטי תשוב ותשאל

יעוי’ בספרינו קצירת השדה פ”ג ס”ח שם כתבנו שגידולים שהם למאכל אדם אלא שבלקיטתם עדיין אינם ראויים למאכל כלל, וצריך להכשירם למאכל ע”י בישול ושליקה או הבחלה וכדומה, כגון תפוחי אדמה, תורמוסים ובננות, חייבים בתרו”מ ככל דבר הנאכל. אולם כל זה אם עתיד להתבשל בתלוש, אולם אם גם לאחר הקטיף לעולם לא יגיע לבשלות הרי שלא הגיע כלל לעונת המעשר, ואם כעת ימתיקו אותו כגון בכבישה ארוכה או באש וכיו”ב, נחלקו בזה האחרונים [ראה ביאור הלכה סי‘ רב סעי‘ ב. וראה במנחת שלמה ח”ג סי‘ קמד לגבי תפוחים קטנים], ובזה יש נפ”מ עגבניות ירוקות לגמרי שנקטפות ונכבשות לחמוצים, ולכל היותר למעשה יש להפריש בלא ברכה. ויעוי’ מש”כ בזה בשו”ת חלקת השדה חלק ד (תרו”מ סי’ י). אולם זאת יש לדעת שכל זה בעגבניות הנקטפות בעודן קטנות וירוקות לחלוטין, אולם עגבניות שהגיעו לגודלם הרגיל, רק שנקטפו ירוקות ולא המתינו שיאדימו, דרכם של אלו להאדים אם ישהה אותם איזה זמן. וכבר עשינו כמה נסיונות כאלו, והשארנו עגבניות ירוקות לחלוטין וקשות כאבן ללא שום אדמימות, והם נהפכו לאדומים ורכים וראויים לאכילה ללא יוצא מן הכלל. וכ”ז להבדיל מנקטפו בקוטנם, שלא יגיעו לעולם לבשלות בפנ”ע אלא ככבושים.
ומכל זה נמצאת למד גם לגבי המנגו שנקטף בעודו בוסר לחלוטין, שאם אכן הם לפני עונת המעשר, דינם כמבואר לעיל.

שלום, השאלה לא מושלמת,

גפן בין הנטוע באדמה או בעציץ אף שאינו נקוב, חייב בהפרשה עם ברכה. ואם נטוע בתוך הבית כלומר שיש גג המכסה מפריש בלי ברכה.

כל קטיף של אשכול שלם בחצר הבית מחייב בהפרשה גם אם לא נכנס לתוך הבית. הפטור יהיה רק אם קטף גרגר בודד, קטף שני גרגרים והוא בחצר חייב להפריש תרומות ומעשרות, גם אם לא נכנס לבית.

ענבי מאכל מפרישים בעודם ענבים. ענבי יין מפרישים לכתחילה לאחר עשיית היין [באופנים מסויימים מעכב מדרבנן, ראה בקצירת השדה פ”ז]. ענבים אפילו של מאכל שנקטפו לשם יין, מפריש לאחר עשיית היין.

קטף הכל לאכילה, יכול להפריש מהכל, ושוב אם רוצה לעשות יין או מיץ ענבים, עושה ואיננו מפריש פעם נוספת.

אין בעייה לחלל על מטבע לבד בבית, רק שצריך לדעת כמה פרטי הלכות, ולדוגמא במקרה שלך אם קטפת כמה גרגרים, אינך יכול לחלל על המטבע כיון ששווי המעשר שני שלהם פחות משווה פרוטה, ורק אם יש “פרוטה חמורה” על המטבע זה אפשרי.

ולכן הפתרון של המנויים בבית המעשר מסייע ועוזר למקרים כגון אלו ומיקל על הנצרכים להפריש.

תלוי איזה סוגים. על פי רוב אין חשש ערלה ובדיעבד בקניה מסוחר שקנה מסיטונאי שקנה מבית אריזה שקיבל מחקלאים אומרים כל דפריש