שו״תים Online

לצערי בדקנו גם את החברה הספיציפית עם הכשרות שהזכרת לא מזמן ונמצאו בה טפילי מים, והדברים מתועדים במעבדת המכון.
אין ברירה אלא לבדוק כל אצה קודם אכילתה.
או מי שרוצה שיסתמך על היתר של י”ב חודש, אם האצה ארוזה ועבר עליה יב חודש מאז ייצורה.

אין המדובר בתרופת קסם.
המדובר הוא בחומר היעיל לעבודת ניקוי מחרקים. כלומר או ירקות מגידול מיוחד שחייבים בניקוי ויש להשרות במי סבון זה תחליף מצוין.
ירקות מגידול רגיל – אמנם חוץ מניקוי חייב בדיקה של כל עלה ועלה וכו’, מכל מקום קודם הבדיקה יש חובת ניקוי הכולל השרייה בחומר ניקוי, ועם ספוג לשפשף כל עלה משני צידיו.
עבור פעולה זו, יש חשיבות לחומר סטרילי, גם בריא יותר מסבון וגם אפקטיבי גם לגרות את החרקים מאחיזתם וגם להחליקם מעל פני העלה.

חומוס יש לבדוק את כל הגרגרים לאחר השרייה כל הלילה במים קרים או כמה שעות בחמים, לפרוס על כף היד חופן גרגירים ולהתבונן ולהפוך ליד השניה ולהתבונן, אולם בדיקה פנימית די בבדיקת מידגם בלבד.

קמח טף הוא קמח דוחן ויש לשים לב שאיננו מחמשת מיני דגן וברכתו שהכל נהיה בדברו.
ככל הגרגירים גם גרגרי דוחן עלולים להיות נגועים, וכן בקמח שלהם. במזיקי מחסן שונים ובפרט בתנאי אחסון לקויים.
יש לבוררם בגרגירים כשאר בדיקת גרגירים, ובקמח בניפוי רגיל.
קמח זה כפי הידוע לי הוא ללא תוספות, ואין בעייה של כשרות, וכיון שאיננו ממין דגן, אין בו חשש “חדש” כפי שיש בקמח של שאר מיני דגן המיובא מחו”ל.

בתוצרת המיובאת מחו”ל לא הצלחנו להבטיח שלא יהיה בציפוי “שלאק”.
ולכן החושש לחומרא [שאין זה אלא חומרא ענין השלאק כיון שמעיקר הדין איננו אסור וכי שהארכתי בספרי תולעת שני סוף כרך א], יכול להסתפק בקילוף הקליפה

בטבל ודאי – יש קריאת שם בנוסח עצמו [ומעשר ראשון בצפונו או מעשר עני בדרומו וכו’]
ביצוע נתינה בפועל אין צורך – כי הרי אתה חתום הסכם הלוואה של קיזוז עם הלוי או העני.
הפרשה בפועל – כנ”ל אין צורך, כי הרי למה תפריש בפועל הרי אין בזה קדושה [כמו שיש בתרומה], ואם הפרשה לצורך נתינה אין צורך כי אין נתינה פיזית אלא קיזוז הלוואה. ואם כדי להעניק לו את הפירות עצמן? הרי בהסכם עם הלוי או העני הפכת אותם למכירים שלך, ומכירי כהונה או לויה וגם מכירי עניים [ויש מכירים לעני וכמבואר בכמה ראשונים ובחת”ס ודלא כמי שהסתפק בזה], זוכים בדבר כבר ברגע שאמרת ומעשר ראשון ללוי, הם הזוכים מייד במעשר כי הם המכירים שלך והשאר קמתייאישי מיניה.

הלכה למעשה, מותר, וגם לדעת השו”ע בזה יש להתיר כי יש כאן כמה צירופים להקל. וראה מה שכתבתי בזה בחלקת השדה חלק ג בכלאים סימנים ג-ו, ובחלק רביעי כלאים סי’ ד אות ב.

גבי שאר מצות הארץ יש שנוהג בהם איסורים שונים, וכגון מה שציינת לגבי ערלה, אכן כללית כמו שכתבתם אולם תלוי איך נמצא העץ אם במקום טרשים אם לאו, ועוד פרטי דינים, וביארנום בספר עץ השדה בפרק החמישי.
לגבי איסור חדש, ראה בגמרא במנחות (דפ”ד ע”א) שמביאים עומר מספיחי שביעית [הגם שהם הפקר], וראה בטורי אבן עמ”ס ר”ה דף יג ע”א, וראה במשמרות כהונה על הסוגיא שם, וראה בתשובת המהר”י אסאד (יו”ד סי’ שמא) ובמנחת חינוך מצוה שב אות ב. ובס’ זכר יצחק (סו”ס מב). ובקונטרס על עניני חדש לרבינו הפני יהושע בסוף מס’ קידושין.
הרי לך מס’ מקורות כבקשתך שאפשר ללמוד מהם על שאלתך זו.
וחשוב לציין לשבת את בנך בכיתה ג, ששם לב לדבר שהרבה אחרים גדולים ומבוגרים ממנו, לא היו מבחינים בזה.

למיטב זכרוני לחברה זו יש חותם כשרות על כל מוצריה. לגופו של ענין אם הסלמון מקורו בוודאי מנורבגיה, והוא עם עור ומזוהה, אין לחוש לא לתולעים פנימיות ולא לתוספים, יש רק לגרד את העור ולשטוף היטב.

תותים מכל מקורות גידולם, יש בהם נגיעות כולל השטופים, באופן שמחייב טיפול מיוחד בכל תות [הורדת הפרח עם מעט מבשר הפרי, השריה של כ 3 דקות במים עם סטרילי טבע או אמה לכלים, תוך כדי השריה עם היד לסובב את התות במים. לשטוף את כל התותים תחת ברז מים, ואז כל תות תחת ברז מים לשוטפו תוך הברשתו עם מברשת רכה ודי בכך].
עלי תרד יש מגידו מיוחד, עלי צנון, אין.
רוב החרקים מקורם מן האויר ולא מן האדמה, אז בגידול בבית סגור, ובעציץ – הנקיות תהיה הרבה יותר טובה, אלא שלצמח צריך תנאי גידול של שמש ואויר, ולא בהכרח שהגידול יצליח. וגם אם יצליח יש להזהר מחרקים בפרט המעופפים.