שו״תים Online

בוקר טוב, לאחר דברי המשנה במס’ כלים: ‘ארץ ישראל מקודשת מכל הארצות’. ודברי המדרש: אמר הקדוש ברוך הוא למשה: הארץ חביבה עלי וישראל חביבים עלי – אכניס את ישראל שהם חביבים עלי לארץ שחביבה עלי. ציוונו הקב”ה מצוות מיוחדות שנוהגות דווקא בארץ ישראל.

אמנם בהמשך חלק מן המצוות נהגו אותם גם בחו”ל כדי שלא תשתכח, או כי הם המקומות הסמוכים לארץ ישראל.

מצוות הארץ הקשורות לחקלאות: תרומות ומעשרות [הפרשה למקודש והנצרך בחברה מהתוצרת החקלאית]. הפרשת חלה [הפרשה מן העיסה למקודש בחברה]. כלאים [שלא לערבב בין המינים בזריעות סמוכות או הרכבות]. שביעית [שמיטת האדמה והטיפול המברה באילנות]. ערלה [המתנה לתנובת האילן עד היבול של השנה הרביעית לנטיעתו]. איסור חדש [שלא להשתמש בתבואה מה מיני דגן, החדשה עד עבור הפסח]. מתנות עניים [דאגה לנצרך בחברה, שגם לו יהיה חלק בגידולי השדה והאילנות].

בזכות קיום מצות אלו נזכה בקרוב לביאת גואל צדק בב”א.

שלום וברכה,

להלכה ולמעשה כתבתי בסתר עץ השדה שאין נוהג ערלה בעלי הקאת.

ובספר קצירת השדה כתבתי שפטור מתרומות ומעשרות.

ולגבי הברכה, המנהג הנכון יותר לברך על המים ולפטור המציצה של העלים, וכמו שכתבו הגאון מהרי”ץ בהל’ ברכות (עמ’ רב) בד”ה וראיתי.

שלום וברכה,

הצפון והדרום הם של החתיכה, ולכל חתיכה בכל מצב יש ארבעה צדדים

וממילא בכל אופן מה שקובע זה מה שהוצאת בפה, וכאשר הוצאת וזה נקבע במקום הנכון,

ולכן למעשה אם הבנתי נכון את שאלתך, יצאת ידי חובה, וההפרשות הועילו כדין

גרעיני דלעת מקורם מחו”ל

גרעיני חמניות בעיקר מהארץ

בחמניות אחוזי הנגיעות מחייבים בדיקה מדרבנן.

גרעיני דלעת בחזקת נקיים מחרקים.

לפי הכותרת, אני מבין שהשתילים גדלים בתוך עציצים אשר בתוך המבנה.
ובכן בכל גידולי בית, לדעת הרמב”ם חייב לעשר מדרבנן, ולדעת הראב”ד פטור.
ולכן להלכה יש להפריש תרומות ומעשרות כדת וכדין, אולם ללא ברכה.

בהצלחה

גם פירות שהם ספק טבל – מה שקיים כום בשווקים ללא כשרות [וחמורים הם מדמאי של תקנת יוחנן כהן גדול] – צריך לחלל את קדושת המעשר שני על מטבע.

פירות שנקנו מגוי משטח שהוא המגדל, פטורים מתרומות ומעשרות.

מאידך אם קנו ענבי יין מגוי ועשית מהם יין. או זיתי שמן מגוי ועשית מהם שמן, חייב להפריש מהם תרומות ומעשרות בברכה [חוץ מהשנה השביעית שמפריש תרומות ומעשרות אולם ללא ברכה].

פלפל וגמבה הרגילים המצויים בשוק לשיווק עונים על קריטריון של מין במינו, ואין בהם אלא שינוי צבעים או צורה שאין לו משמעות הלכתית.

קיימים מינים קצת שונים שהם לתעשייה שיש מקום לדון לגביהם.

אולם הרגילים המשווקים נחשבים מין אחד.

יש להדגיש שכל זה בתנאי שבטוח לך שהם באותה דרגת חיוב, כלומר מאותו רמת חיוב של מיקום, וששניהם טבל וכו’. שאם לא, אז גם באותו מין יש להפריש מכל אחד בנפרד.

שלום,

כל עוד שהתרומה ראויה למאכל גם בשעת הדחק, היא אסורה בהנאה, אולם לאחר שנרקבה לחלוטין, ונפסלה מהנאה גם לבהמה, אז מותרת בהנאה לישראל.

ולכן כל כילוי שההנאה ממנה היא בזמן שזה עדיין ראוי למאכל, אסור.

בהצלחה

נענע חייב בתרומות ומעשרות כדת וכדין ועם ברכה.

גם למי שאינו רגיל באכילה רק לתה, גם חייב בהפרשת תרו”מ והחושש יפריש במקרה כזה ללא ברכה.

כל זה כמבואר בשו”ת חלקת השדה בכמה תשובות והסכים עליהם מרן זצ”ל, ואחרי שנים נדפס חזו”ע.

למעשה אתה שרגיל גם לאכול, ודאי חייב להפריש בכל גוונא כדת וכדין.

הלכה למעשה המנהג להקפיד על שום קלוף שהוא כמות שהוא, ולא מעובד ולא כאשר הוא בתערובת עם שמן, או שמן הממוצה ממנו.

יש כמה סוגי מיצוי, והפרטים הם מרובים וראה מה שכתבתי בספר קצירת השדה פרק ג סעיפים: ט,י,יא ואילך. ומה שנעשה בפעולת זיקוק מעיקר הדין פטור, ונוהגים להפריש בלי ברכה לחומרא.