שו״תים Online

אם הם מאכל אדם כן, אם רק לבהמה ראויים, אז לא.

יכול להפריש מהמיץ.

לסומכים על רבינו הרדב”ז ועל רבינו הבן איש חי, וכן הורו חכמי הספרדים, שכל הנותן פרי תוך שנתו אין מה לחוש לגביו לערלה והוא נידון כירק, הרי שאין לחוש כלל לערלה, ודינו כירק.
בתרומות ומעשרות גם בעציץ שאינו נקוב חייב מדרבנן, ואם זה תחת כיפת השמים ולא תחת מבנה חייב בהפרשה עם ברכה.

גם בתוצרת של גוי, יש כמה פתרונות חוץ משליחות. וכיודע לועדי הכשרות שעסוקים בתחום זה, שפועלים מידי יום ביומו ממול נכרים כיצד לעשות נכון על פי ההלכה, וברור שאם יש בעיה כזו בחברות הנ”ל שזה נעשה כדת וכדין.
ועוד שלענ”ד ‘מאמין על ידו’ הוא פתרון גדול לנכרי, וכך מעידים חכמי ירושלים שכך נהגו בזמנם וכעדות הגרצ”פ פראנק, ומעדני ארץ ועוד [תרומות פ”ד ה”א אות א ד”ה ומיהו].
ועוד כתבנו בזה בתבואת השדה הלכות חלה, ובקצירת השדה כרך שני פרק יד.

טו בשבט הוא ראש השנה לאילן, והשלב הוא שליש בישול.
בלימון יש החוששים לדמותו לאתרוג שהולכים בו אחר לקיטה.
ולכן, נהוג עד סביבות תקופה זו להפריש את שני המעשרות בלשון תנאי: אם צריך מעשר עני ואם צריך וכו’.
הגם שהנטייה שבימים האלו הלימון הגיע לשליש בישול לאחר טו בשבט ויש להפריש ממנו רק מעשר עני בלבד.
אולם כאמור אם אתה חושש או יודע שהגיע לשליש בישולו קודם טו בשבט, וקטפת רק כעת המנהג להפריש את שני המעשרות מספק ובלשון תנאי

שלום וברכה

ראשית יש לידע שעל מנת שהמעשר ייחשב מתוקן מחמת התרומ”ע הגדולה שהוצאת, צריך לומר שיש ברירה [בזה”ז שתרו”מ דרבנן] שאז נאמר שתרומת המעשר הוא נלקח מחלק העשירית שהוא מעשר ראשון. אבל בלא”ה אם אין ברירה א”כ יתכן שלקחת את כל ה10% של תרומת מעשר לא מחלק המעשר ראשון אלא מהתוספת. ולא תיקנת כלל.

אולם בפועל גם אם יש ברירה, עדיין לפניך שתי בעיות גדולות:

א. בפועל לא נתת רק ללוי תוספת, אלא גם נתת לפי הכמות הגדולה גם את התרומת מעשר. ואם כן מעשיך הוכיחו שחשבת שבגלל רצונך הטוב, אתה נותן יותר למעשר ראשון, אם כן, כן התכוונת שהכל יהיה מעשר ראשון ולכן נתת תרומת מעשר יותר, וכאן אם כן הבעיה, שחלק התוספת לא מתוקן למעשר ראשון.

ב. בכל מצב גם אם הכוונה הייתה רק לעשירית ממש, והשאר מתנה אולם כללת את זה עם המעשר ראשון, ואם כן מעשרותיך מקולקלים כיון שלא הפרשת מהם המעשר הנוסף [שני או עני] על החלק הנוסף. וזה חלק מהקלקול של ‘מרבה במעשרות’ והלוי אכל פירות הטבולים למעשר שני [מעורב עם חולין].

ולעולם צריך לדעת שכל שינוי בתרומות ומעשרות צריך הרבה יישוב הדעת לגביו.

קרמבולה הוא ככל פירות האילן והיא זקוקה להכשר שהפרי הוא ללא חשש ערלה וטבל.

בפרי זה נכון להשנה, יש חשש ערלה בכמות של מיעוט המצוי שיש לחוש לכתחילה.

ובכל אופן אם קטפת או קיבלת ואתה יודע שהפרי ללא חשש ערלה, ודאי שאתה חייב במעשרות וככל פירות הארץ.

הפלפלים ביסודם שוים הם הן לענין כלאים, והן לענין תרומות ומעשרות.

הן החריפים והן המתוקים, שוים הם בטעמם הבסיסי.

יש מקום אולי להוציא ודאי לדיעות מסויימות, את הפלפל הסודני.

אולם יותר קרוב בעיני שכל סוגי הפלפלים הם מין אחד גם לגבי תרומות ומעשרות.

ובוודאי הפלפלים המצויים

כל שזה לא הפקר לכולם אלא רק עבורך שקיבלת רשות.

ברגע שהקוטף קטף והכניס לביתו, מתחייב במעשרות, ואין הבדל אם זה כמה לימונים או לימון אחד.

בוקר טוב, לאחר דברי המשנה במס’ כלים: ‘ארץ ישראל מקודשת מכל הארצות’. ודברי המדרש: אמר הקדוש ברוך הוא למשה: הארץ חביבה עלי וישראל חביבים עלי – אכניס את ישראל שהם חביבים עלי לארץ שחביבה עלי. ציוונו הקב”ה מצוות מיוחדות שנוהגות דווקא בארץ ישראל.

אמנם בהמשך חלק מן המצוות נהגו אותם גם בחו”ל כדי שלא תשתכח, או כי הם המקומות הסמוכים לארץ ישראל.

מצוות הארץ הקשורות לחקלאות: תרומות ומעשרות [הפרשה למקודש והנצרך בחברה מהתוצרת החקלאית]. הפרשת חלה [הפרשה מן העיסה למקודש בחברה]. כלאים [שלא לערבב בין המינים בזריעות סמוכות או הרכבות]. שביעית [שמיטת האדמה והטיפול המברה באילנות]. ערלה [המתנה לתנובת האילן עד היבול של השנה הרביעית לנטיעתו]. איסור חדש [שלא להשתמש בתבואה מה מיני דגן, החדשה עד עבור הפסח]. מתנות עניים [דאגה לנצרך בחברה, שגם לו יהיה חלק בגידולי השדה והאילנות].

בזכות קיום מצות אלו נזכה בקרוב לביאת גואל צדק בב”א.