שו״תים Online

להפריש חייב בכל כולל ירקות שהם רק מדרבנן, בתוך עכו ממש מחמת הספק נוהגים בלא ברכה אף בדגן תירוש ויצהר, ובלא”ה ברכות אינן מעכבות

לכתחילה מופיע בהלכה שיש איסור למכור טבל = פירות שאינן מעושרין, אלא אם כן זה לצורך ורק לחבר = כלומר אדם היודע ומקפיד להפריש תרומות ומעשרות. ויש להודיע לו שזה טבל.
הרמב”ם בהלכות מעשר בפרק שישי הלכה ו, פוסק שאסור גם לתת מתנה פירות שהם טבל, ואפילו לא לחבר = למי שמפריש תרומות ומעשרות. ואפילו אם המשלח יודיע זה אסור, כיון שחז”ל חששו שמא ישכח להודיע. [ואם זה לצורך גדול יש מחלוקת האם אפשר לשלוח ולהודיע או אפילו לצורך אסור].
ולכן להלכה הנכון שאת תפרישי תרומות ומעשרות, ואח”כ לתת להם מתנה.
בברכה
הרב שניאור ז. רווח

פירות שהם בשנתם הרביעית הם קדושים בקדושת “רבעי” ובזמן המקדש מעלה אותם לירושלים ואוכל אותם שם, ובזמנינו מחלל את הקדושה על המטבע. ואוכל את הפירות כחולין. ואכן פירות השייכים בוודאי לשנה הרביעית פטורים מהפרשת תרומות ומעשרות לחלוטין. אולם זאת יש להדגיש, שפעמים רבות אנשים קונים את העץ לא כאשר הוא “חשוף שורש” אלא קונים עם גוש אדמה הנמצא בעציץ, ובכל אופן מונים שנות ערלה לחומרא או מעיקר הדין. אולם כיון שלא תמיד חייבים למנות שנות ערלה ועכ”פ מספק יש צדדים שאפשר למנות את שנות הערלה שהעציץ כבר היה במשתלה [כמובן שבפועל אין להשתמש בזה רק כאשר קונים את העציץ במשתלה עם כשרות צמודה המתחייבת שלאורך כל הגידול הקפידו על קשר עין עם האדמה וקוטר הנקב היה על פי ההלכה], ולכן בכה”ג שחששו והחמירו ומנו בכל אופן שנות ערלה, הרי שהשנה הרביעית יתכן ועל פי ההלכה זה שנה חמישית, ולכן מספק יש לנהוג את שניהם גם הפרשת תרומות ומעשרות וגם חילול רבעי ושניהם ללא ברכה.

הגדרת “תבלינים” המופיע בשאלתך הוא שם כללי, כאשר חשוב לציין שתבלין שאינו נאכל כלל ואינו אלא לטעם אצל רוב העולם, פטור לחלוטין מתרו”מ כגון “שיבה” או כגון “עלי דפנה” וכיו”ב. ומאידך שאר תבלינים כגון נענע, כוסברה, פטרוזיליה ועוד שנאכלים אכן חייבים בהפרשת תרומות ומעשרות, וכל תבלין שראוי להיאכל בעינו ויש שבפועל אוכלים אותו כגון הנענע הנאכל אצל כמה מהעדות, (אף שיש מי שרק שם בתה וזורקו) מ”מ חייב בהפרשת תרו”מ. ואכן בהפרשתך את התרו”מ בשנים א.ב.ד.ה. שאת חייבת להפריש מעשר שני את צריכה לחלל על המטבע. אמנם, אכן למטבע יש כמה דינים כדי לייחדו כדין, ודווקא במקרה של שאלתך יש אפשרות של חיסרון מעיקר הדין, ואבאר את דברי, אין מחללין פחות משוה פרוטה על מטבע, אלא אם כן בתחילת החילול על המטבע הוא נתפס כבר בשווי של פרוטה כדין [וזה הנקרא “פרוטה חמורה, ויש שהוסיפו וכן נוהגין כיום שהחילו הראשוני יהיה גם ברגה גבוהה של חיוב מעשרות שזהו דגן, תירוש ויצהר שדרגת החיוב הגבוהה כלומר שאתה הוא הבעלים של התוצרת]. ולכאורה מצב של חילו תוצרת בפחות משווה פרוטה מאד מצוי כאשר מעשרים תבלינים מהחצר, כיון שאם לדוגמא את קוטפת כמה עלי נענע העשירית שלהם היא לכאורה פחות משוה פרוטה ואכן את צריכה מעיקר הדין “פרוטה חמורה”. ועוד יש להוסיף שבאם את מפרישה מתוצרת שגדלה בחצר שלך התוצרת היא “טבל ודאי” ועלייך להקפיד על כמה דברים נוספים, כגון חובת נתינה של מעשר ראשון ללוי שנוהג גם בזמן הזה בפירות שהם טבל ודאי, ועוד כמה דינים שאין כאן המקום לפרטם.
אין ספק שעדיף לעשות מנוי בקרן מעשרות ובפרט למי שעוסק בטבל ודאי. את יכולה לעשות מנוי גם בבית המעשר שע”י המכון בטלפון 03-9030580, המעלה שיש לך בעשותך את המנוי, זה לא בעצם ההפרשה כיון שאת זה את חייבת גם בעודך מנויה, כלומר הביצוע של הוצאת האחוז ועוד קצת [=הקצת לתרומה גדולה והאחוז לתרומת מעשר], ואמירת הנוסח את חייבת בלא”ה. אולם את אינך חייבת לדאוג למטבע [כיון שאת זה עושים עבורך הממונים על הקרן שמחזיקים מטבע שיש בה פרוטה חמורה של “תירוש” עבורך והם דואגים לפנותה מידי יום כדי שתוכלי לחלל כמה פעמים ביום ללא דאגה שהמטבע כולה כבר נתפסה בחילולים השונים שאתם עושים]. כמו כן ייחודיותו של הקרן לסייע לכם, בהסכם מסודר עם הלוי, על מנת שלא תזדקקו לרוץ ולחפש לוי לתת לו כמה עלים מן התבלין דבר שהוא לא בר ביצוע בפועל. אלא משתמשים בשיטת הלוואה מראש כפי שקיי”ל בגמר בגיטין דף ל ע”ב, שאפשר להלוות מראש ללוי כסף, באופן שהפירעון של ההלוואה יהיה מפירות המעשר ראשון שברשותי, כלומר בכל פעם שאני מפריש מעשר ראשון וצריך לתת ללוי, אני משאיר את הפירות ברשותי והלוי מקזז מההלוואה, וכך אני מבצע את הנתינה ללוי כדת. המנויים על “בית המעשר” מקבלים נוסח הפרשה מיוחד למנויים שהם משתמשים בו בזמן ההפרשה.

א. עציץ שאינו נקוב שאיננו חחת גג, והנוף נוטה מהעציץ על האדמה, אז החובה של ההפרשה זה כדין הירקות שגדלים על האדמה ממש. ואם גם הנוף מנותק, אז יש חובת הפרשה תרו”מ אך הוא יורד בדרגה, [כלומר בגידולים שחייב מהתורה באדמה, בתוך עציץ שאינו נקוב זה יורד בדרגה לחובה מדרבנן, ובירקות שגם באדמה זה מדרבנן אז בעציץ שאינו נקוב וגם הנוף מנותק זה תרי דרבנן, ואין מפרישין מהגדל בעציץ על הגדל באדמה.
ב. מה שגדל תחת מבנה [כולל הנוף], אינו חייב בהפרשת תרו”מ אלא מדרבנן לדעת הרמב”ם, ולדעת הראב”ד פטור לגמרי, ולכן מפרישם תרומות ומעשרות ללא ברכה, ואין מפרישין מגידול זה על הירקות מהגידול האחר שיש לך

עי” בחלקת השדה (ח”א ערלה סי” יד) שדינו כירק כיון שנותן פריו תוך שנתו וגם גזעו חלול. ואם הם בשנתם השניה מנטיעתם לא נוהג בהם דין ספיחין כיון שהוא רב שנתי (שביתת השדה סי” טז סעיף יא)

תוצרת של נכרי שנגמר מלאכתו ע”י ישראל ועדיין התוצרת בבעלות עכו”ם רבו הסוברים שאין צריך להפריש תרו”מ, אולם כיון שחששתי לדיעות החולקות, על כן בכה”ג הוריתי להפריש וכמובן ללא ברכה.

לגבי הגדל במצע מנותק יעי” נא כת”ר באריכות מה שכתבתי בספרי בשו”ת חלקת השדה חלק א הל” שביעית קונטרס עציצים. ובספרי שביתת השדה על הלכות שביעית בפרק שמיני. ובקיצורם של דברים ההלכה מתבססת על הירושלמי עמ”ס ערלה פ”א סוף הל” ב. והכרעת הפאת השולחן שכיון ששמיטה בזה”ז דרבנן סד”ר לקולא, וממילא הגדל בבית ואפילו בתוך הקרקע אין נוהג בו דיני שביעית. וכ”ד הערוה”ש ועוד. ומאידך יש שהחמירו בספק זה ראה תוס” הרי”ד עמ”ס מעשרות דכ”ו ובחזו”א (כב,א). ומ”מ בעציץ שאינו נקוב ובתוך בית הכרעת האחרונים שאין בזה קדושת שביעית. אלא שאם נאמר שהדיון הוא ע הפסוקים בלבד ממילא אין נ”מ איזה סוג בית מדובר ואפילו אם זה חממה שרגילים לגדל בה [וכן הכרעת מרן הגרשז”א זצ”ל. מרן הגרע”י שליט”א, מו”ר הגר”ש עמאר שליט”א ועוד]. אולם אם נאמר שהמיעוט הוא מסברא שבית זה רועץ לצמחים אם כן חממה שלעיתים היא מיטיבה, לכאורה יש מקום להחמיר, ודנתי בזה בכל המקורות דלעיל. מ”מ הלכה למעשה לצאת ידי כולם אנו מבצעים מכירת המצע המנותק לגוי ומלאכות דאורייתא נעשות ע”י גוי, ובכה”ג לכו”ע אין קדו”ש ביבולים אלו [זו הצעתו של מרן הגריש”א שליט”א].