על שאלה זו יש לדון מכמה פנים קודם סוגיית הטומאה.

א. מנ”ל שמהזיתים ששלחת זה השמן שקיבלת? והרי מצוי מאד שלאחר הערכה של כמות השמן היוצא מן הזיתים שלך, הם נותנים לבעל הזיתים את כמות השמן, מבית הבד, וזה יכול להיות ממגזל זיתים נכרי מקומי, וכיו”ב.

ב. גם אם הזיתים הם שלך, הרי בזיתים שנמסקו לשמן גמר המלאכה זה עשיית השמן מהם, ואם גמר הלאכה נעשה על ידי גויים, קיי”ל שפטורים מן התורה וחייבים רק מדרבנן.

ג. לשאלתך, גוי אינו נעשה טמא מת, והרי הוא כמי שלא נגע (לשון הרמב”ם בהל’ טומאת מת פ”א הי”ג). ומאידך כתב הרמב”ם בהל’ מטמאי משכב (פ”ב ה”י)  ..אבל העכו”ם אין מטמאין לא בזיבה ולא בנדות ולא בלידות דין תורה שנאמר דברו אל בני ישראל ואמרתם אליהם איש איש כי יהיה זב בני ישראל מטמאין בזיבה ולא העכו”ם, וחכמים גזרו על כל העכו”ם שיטמאו כזבים לכל דבריהן זכרים ונקבות. נמצאת למד שזובו של עכו”ם, ודם נדה או דם זיבה ולידה של בת עכו”ם, ובת עכו”ם ועכו”ם עצמן אף על פי שהם נקיים מן התורה מדם הזב, ורוק העכו”ם ומימי רגליהן ומשכבן ומרכבן, ובועל עכו”ם כל אחד מאלו אב טומאה מד”ס לפיכך אין חייבין עליהן על ביאת מקדש וקדשיו ואין שורפין עליהן את התרומה.

ד. ובכל גוונא, כבר כתב בספר התרומה (בהל’ ארץ ישראל) ‘אבל בטהורה גמורה אסור מן התורה לשורפה כיון דמאבד’ בידים וכו’, וטוב יותר להכשירה קודם שיפריש התרומה ואחר כך יסיקנה הכהן. והגם שרבינו הרמ”א כתב (סי’ שלא סעי’ יט) ‘וטוב להכשיר אותה קודם מירוח, כדי שתקבל טומאה ויהיה מותר לשרפה’. וביאר בש”ך (שם סקל”ה) שאחרי המירוח, שכבר נתחייב בתרומה, אסור להכשירה לקבל טומאה, שאסור לגרום טומאה לתרומה טהורה. מ”מ בדברי ספר התרומה שם שבזה”ז שתרו”מ זה דרבנן, שרי להכשיר גם לאחר מירוח. וכ”כ הכפתור ופרח (פי”ז). וכ”כ הרדב”ז בתשובתו המפורסמת (ח”ב סי’ תשלא). גם בביאור הגר”א על השו”ע כאן (ס”ק נ) הב”ד ספר התרומה על דברי הרמ”א לגבי הזה”ז. וכ”כ בספר ארץ ישראל להגרי”מ טוקוצינסקי זצ”ל (עמ’ קיא) שכתב: ‘ונוהגים להכשיר במים את הפירות שיטמאן בעודם בטבלם, וכתב שכן מנהג ארץ ישראל בזה”ז. וכן הכריע להלכה בספר חזו”ע (תרו”מ עמ’ קפח) שבדיעבד שלא הכשיר קודם מירוח יכול להכשיר לאחר מירוח וכ”כ בספרי קצירת השדה (כרך ב פט”ו סעי’ יג). ובנידו”ד מצטרפים הספיקות לגבי עצם החיוב של השמן ברשותך לספיקות האחרים.

על כן למעשה, קודם ההפרשה תגע בשמן, וממילא תרומה טמאה בידיך. ותתנה לכהן בשיעור המגיע לו, והוא ידליק ממנה לנרות שבת, נרות חנוכה ועוד.