המבשל ענבים בסיר, ובאמצעות צינור יוצא האדים ונהפך לערק, אין איסור סתם יינם בזה, ותרו”מ היה רצוי להפריש מהענבים מפני ריבוי מחלוקות לאחר שזה כבר ערק, ואם הערק כעת לפניך מענבים שהם טבל, יפריש את הערק ללא ברכה ומיניה וביה [כלומר מערק על ערק], ואז ממ”נ לאחר ההפרשה זה יהיה מותר בשתייה.
מאידך יין שנעשה באיסור ע”י מחלל שבת בפרהסיא, לעולם ישאר באיסור “סתם יינם” גם אם עשו ממנו שאר משקים כגון יין שרף, קוניאק, עראק וכיו”ב [עי‘ שו”ע יו”ד קכג, כד, ועי‘ בשו”ת אחיעזר ח”ב יו”ד יא מש”כ להקל בעשוי מסתם יינם, ורוב ככל האחרונים לא הסכימו עם דעתו, ועי‘ במנחת יצחק ח”ח סי‘ סח, וכן פשט האיסור בכל העולם].
ובתערובת, כלומר אם עשה ערק מענבים שישר נכנסו לבישול, ואין איסור בערק, ושוב עירבב עם ערק העשוי מסתם יינם שאסור, יעי‘ בסי‘ קלד סעי‘ א. ועי‘ בשו”ת שואל ונשאל ח”ה יו”ד סי‘ עד, ובשו”ע שם בסעי‘ ב. וא”כ בנידו”ד שמחלל שבת אוסר רק בשתיה, וק”ו שיש שכתב להתיר ביי”ש, יהיה בטל בשישים ואינו אוסר כל תערובתו. ויש עוד מה להאריך בזה ואין כאן המקום והזמן.