יש לדעת שתורתינו לא תהא מוחלפת, וקיי”ל להלכה בשו”ע, שכל דבר שעובר ריסוק גמור ובישול גמור, הוא מותר באכילה, ואין צריך לבודקו. ובפרט היכא שהבדיקה קשה, ובפרט בחיטוט אחר רסק שהבדיקה קשה ביותר, ובדבר שאין הוא אלא מיעוט בלבד הרי שזה מדרבנן, וכתב השפ”ד שבכה”ג לא חייבו.

כל גוף שחושב שיש לו ממצא אחר שאינו תואם את חז”ל הקדושים, ילך לגדולי הדור, ישמעו יכריעו יבדקו עוד, ואז יכריעו כיצד לנהוג.

ואציין כדוגמא, שקודם שאסרנו את תולעת האניסאקיס למרות שהיא גם בבשר הדג, הסתובבנו כשנתיים אצל גדולי הדור להבטיח שזה לא נגד פסק השו”ע, ורק אז פרסמנו ברבים לאחר שכתבנו והתכתבנו בתשובות רבות עם גדולי הדור, לברר ולדקדק שאין זה חלילה סותר את קביעת השו”ע ואז פרסמנו ברבים.

ולכן גוף מכובד ככל שיהיה, אם מצא מימצאים בעיתיים, אך יודע שהמוצר הסופי מותר באכילה, מחמת קביעת השו”ע, אין לו כל היתר לפרסם ברבים נתונים שאנשים יבינו מזה לאיסור, ותפקידו לילך לפני גדולי הדור שישיבו אותם דבר, וביחד, יכריעו כיצד להורות לציבור, ואם בכלל לפרסם זאת ברבים.

הלכה למעשה מותר לאכול את כל סוגי רסק עגבניות ובלא חשש כלל.

והאמת והשלום אהבו
שניאור ז. רווח