כבר דנו בזה האחרונים, ראה בשו”ת נטיעה של שמחה [להגרי”ד הלוי במברגר, סי‘ ע‘], שכתב טעם לאסור בחו”ל, דאע”ג דמצוות לאו ליהנות ניתנו, מ”מ לדעת הרז”ה במילי דרבנן לא אמרינן הכי, ולדידם [יושבי חו”ל] יו”ט האחרון מדרבנן הוא. ועוד הוסיף טעם לאסור אף בא”י, דאף דמצוות לאו להנות ניתנו, היכא דישנה הנאת הגוף שאני, וכדמוכח מסוגיא דהנודר מן המעיין דאסור לטבול בו אף טבילת מצוה, וה”נ הכא ישנה הנאת הגוף והרחבת הדעת לאדם מנויי הסוכה. וכ”כ בקובץ התורה והארץ {ח”ה עמ‘ ר‘ ואילך}, גם משום הנאה דמשתרשי ליה ועוד עי”ש. ומ”מ העלה שם דהנמצא בסוכה שיש בה נויי סוכה דערלה, יכול להסתכל בהם. ומאידך בשו”ת שבט הקהתי {ח”ג סי‘ קצ”ו} העלה להתיר, משום דמצוות לאו להנות ניתנו, ובלבד שלולי כן לא היה תולה דבר אחר עי”ש.