פרי החמוציות הוא משתייך לקבוצה גדולה של “פירות יער” ושייך למשפחת האברשיים [שגם האוכמניות נמנות על משפחה זו ראה לעיל בערכם]. הצבע הסופי של פרי זה הוא לבן שבהמשך מקבל צבע אדום. הפרי רגיש מאד לפגיעת חרקים. ולכן החמוציות הגדלות בצידי הדרכים או בחצרות פרטיים, בחשש גדול שהם נגועים בעיקר ע”י זבוב הפירות, או זחלים שונים. מאידך בחלקות המטופלות כראוי נגד חרקים, ההדברה יעילה בדרך כלל והנגיעות איננה מצויה.

אופן הבדיקה והשימוש:
בעבר הפירות היו נאספים מהבר, ונגיעותם הייתה מרובה. אולם כיום הגידול הוא מסחרי [ובארה”ב נפוץ גידולם בתוך שדות חפורים מתוך מטרה שבבוא יום הקטיף השדות ימולאו במים ותוך כדי ניעור יצופו הפירות ויאספו]. הגידול המסחרי על פי רוב הוא משטחים מטופלים כדבעי והם בחזקת נקיים אלא אם כן נמצאה ריעותא, כגון שהפרי רך מידי, או סימני חדירה לתוך הפרי. ויש חשש לנגיעות של זחלי זבוב בתוך הפירות ועקב ועקב הגודל הקטן של הפרי קשה לבודקו חזותית, ולכן יש לחצותו לשניים ולבודקו שאינו נגוע.

כאמור לעיל כן יש לנהוג בחמוציות על כל סוגיהם הנמכרים לתעשייה הטרייה, כגון לתעשיית הלפתן, תוספת לעוגות וכיו”ב.

חמוציות קפואות:
מקורם בד”כ ממטעים מטופלים והם בחזקת נקיים.

חמוציות מיובשות:
מקובל במקומות מסוימים לייבש את החמוציות כעין “צימוקים” והם ממותקות בתהליך עיבודם לטשטש את החמיצות שלהם. [ובד”כ זה האופן היחיד שהם נאכלים כמות שהם ולא בתעשייה. מקורם בד”כ ממטעים מטופלים והם בחזקת נקיים. אלא שיש להזהר ממזיקי מחסן שנצמדים בזמן העיבוד או האיחסון]