ש להרחיק ביניהם, ואף בכלי שאיננו נקוב חייב מדרבנן אם זה אותו כלי ללא חוצץ.
הארכתי בדינים אלו בשו”ת חלקת השדה חלק ד. כאשר בכלאים סי’ א דנתי בדין כלאים בכלי. ובסי’ ב, דנתי בארוכה בדין כלאים בצמחי ריח ובצמחי טעם, נוי ורפואה.
במסקנת הדברים שם העליתי שיש להחמיר בצמחי תבלין העשויים לטעמא לצורך האדם, ולא גרע מצמח הראוי לבהמה, ויש להרחיק בין הצמחים הללו כדין הרחקות בירק. ומאידך אין צריך להרחיק בין צמחים שאינם ראויים לאדם, אף שעומדים לשימושו, כגון ריח או נוי או רפואה. וכן אין כלאים בין מין אחד מצמח זה למין אחר שהוא מאכל אדם, וכן אין איסור כלאי הכרם בין צמח מסוגים אלו לכרם, מאידך במאכל בהמה נוהג כל דיני כלאים, הן בכלאי זרעים והן בכלאי הכרם, אולם מצאנו להלכה שכתבו הגאון מקוטנא, הגאון הרוגוצ’בי, הגאון החזו”א שאין דין כלאים אלא אחד מהם מאכל אדם, אולם אם שניהם מאכל בהמה הם כצמחי סרק ואין נוהג בהם איסור כלאים