דגי הרינג, כל המיובאים לארץ עם עור כולל הפילה וק”ו השלימים, נגועים בתולעי אניסאקיס.

גם לאחר העיבוד נותרים תולעים, אולם בכהאי גוונא, יש מקום לומר ס”ס כדי להתיר, וכאן שאין זה אלא חובת בדיקה דרבנן שאין זה רוב נגוע, וכיון שהבדיקה קשה מאד, הרוצה לסמוך להתיר באכילה יש לו על מה לסמוך, כך הורה מרן הגריש”א זצ”ל רק שהדגיש לא לתת על זה כשרות למהדרין.

בפועל הכשרות על הרינג, כוללת את האמור לעיל ואין נקי מתולעים.

אולם אותם חתיכות דג המיובאות כפילה ללא עור, הנעשה במכונה אוטומטית מייד לאחר הדייג כשהדגים טריים, הבשר בחזקת נקי מתולעים, ופילה מטיאס בשמן או פרוסות הרינג כבוש שיעשו מהם יהיו מותרים וכשרים לכתחילה ובחזקת נקיים.

עדיין אין כשרויות שמחייבות להביא רק במצב כזה, ולכן כל ההרינג עדיין בחשש נגיעות, והיתר אכילה בו מצוי בהצטרף ההיתר המבואר לעיל.

בברכה