על פי המבואר בתשובה על השאלה הקודמת, כאשר הוא מלוה מראש יכול לפסוק כשער הזול, ואע”ג שאין שיעור לזולא, מ”מ יש לכך גבול מסוים וחשבון כל שהוא, וכמבואר לעיל. וממילא ברור שאם את הסך של חשבון 50 ₪ עשינו למשפחה ממוצעת הצורכת כטון תוצרת בשנה, אולם חנות או בית עסק, שצורך כמות זאת בשבוע או פחות, ודאי שאינו יכול לחשב כך, ולכן אם רוצה יעשה זאת בהלואה ע”פ החשבון הנז” [מדובר בהלואה שנתית ע”ס עלפי שקלים], ובודאי שאם יכול לעשות כך תע”ב. אולם מי שאין באפשרותו לנהוג כך, באפשרותו לנהוג ע”פ מה שביררנו לעיל בתשובה לשאלה א, כלומר שיקנה לעני באחד הקנינים המועילים את כל הכמות של התוצרת שחייבת במעשר עני [כמבואר לעיל בתשובה לשאלה ב], ובהסכם מראש שיעשה עם העני, ירשה העני או בא כוחו לבעל העסק לשוב ולזכות בתוצרת, ובתמורה לכך ישלם בעל העסק סכום כל שהוא כפי שיסגור עם העני, כתשלום עבור התוצרת, וכ”ז כפי המבואר לעיל בדעת הרדב”ז ועוד, ועיי”ש.