המנהג להרבות באכילת פירות בט”ו בשבט הוזכרה לראשונה בספר “המחזור הגדול” לרבי בנימין הלוי אשכנזי רב לקהילות האשכנזים בסלוניקי. וכן הוזכר מנהג זה בספר תיקון יששכר לרבי יששכר אבן סוסאן מחכמי מרוקו שעלה לארץ ישראל והתיישב בצפת ולמד תורה אצל המהרלב”ח, והגדיר זאת כמנהג האשכנזים. אולם לאחר זמן זה התפשט בכל רחבי קהילות ישראל בפרט לאחר שהפיץ ותיקן על כך תיקון מיוחד בספר מסוים (שיש רבים שערערו על ספר זה). ולאחר זמן התפרסמו קונטריסים שונים על תיקון מיוחד הנאמר בזמן אכילת הפירות. הגר”ח פלאג”י ציין שנוהגים לאכול משבעת המינים שהשתבחה בהם ארץ ישראל. ויש שכתבו שלכתחילה יש לאכול 30 מיני פירות ע”פ חלוקה בין הפירות שעשה רבי חיים ויטאל בין עשרה פירות שהם מעולם הבריאה ואין להם קליפה או גרעין שאינם נאכלים כגון הענבים התאנים והתפוחים. ויש עשרה נוספים שהם מעולם היצירה שאין להם קליפה שאינה נאכלת אך יש להם גרעין שאינו נאכל וכגון הזיתים התמרים ועוד. ויש עוד עשרה נוספים שהם מעולם העשייה שנאכל רק הפרי הפנימי שלהם ולא הקליפה כגון הרימונים האגוזים ועוד. וכל זה כשמצויים כל הפירות הנזכרים שם. ואם אין יקח 20 סוגי פירות וישתה 4 כוסות יין, יין לבן, מעט אדום ורובו לבן, חצי לבן וחצי אדום. אדום עם מעט לבן. וכתב עוד בחמד”י שאם אין מצויים הרבה מינים יאכל לפחות 12 מיני פירות שהם כנגד י”ב צירופי הוי”ה. המהר”ם חאגיז הביא בשם סבו המהר”ם גלאנטי שהיה אוכל 15 מינים. כך שמצאנו מנהגים ממנהגים שונים (ראוי לציין שיש שכלל אינם נוהגים באכילת מיני פירות כיון שמנהג זה לא הוזכר אצל רבינו האר”י או מי מתלמידיו). והגאון רבי אליהו הכהן מאיזמיר בעל “שבט מוסר” כתב בצוואתו לבניו, “בני הוה זהיר לברך על הפירות בט”ו בשבט שמנהג ותיקין הוא”. הגם שהקדמונים הזכירות בעיקר פירות העץ, מכל מקום היום נהגו כלל ישראל להרבות בכל מיני פירות וירקות טריים ויבשים, להרבות במינים רבים. וכן הוסיפו על השולחן מינים חדשים שזה תחילת העונה לזכות בברכת שהחיינו. יש נוהגים ללמוד בליל ט”ו בשבט בסדר “פרי עץ הדר”. ויש נוהגים להרבות בלימוד עניני מעלת פירות הארץ ומעלת ארץ ישראל. ונוהגים בכל מין שאוכלים להזכיר פסוקים ודברי חז”ל הקשורים לפרי זה. ויש שלומדים ט”ו שירים שבתהילים, וכפי שמובא בספר המנהגים.
כשמברך על הפירות יברך על הפרי החשוב ביותר, והחשוב הוא זה הכתוב קרוב ביותר למילה “ארץ” בפסוק “ארץ חיטה ושעורה וגפן ותאנה ורימון ארץ זית שמן ודבש”. ולכן הסדר הוא: עוגות, יין, זית, תמר, ענבים, תאנה, רימון, שאר פירות העץ, פירות האדמה, ברכת “שהכל”, ברכת הריח. אחרי הברכה כנ”ל – אין חשיבות לסדר האכילה. (וראה בספר בא”ח פר” מטות שאם יש לפניו פרי שלם וחצי פרי אחר, מקדים את השלם אף שהחצוי קודם לפניו בפסוק. וסדר הברכות נרמז במילים “מג”ע א”ש” מזונות. גפן. עץ. אדמה. שהכל.).