דג הדאון/מעופף/רחפן/סנוניתן/ Flying fish

דגי הדאון המכונים דגים מעופפים שייכים למשפחת הדאוניים, וכוללים 7 סוגי דגים ו 69 מינים, כשרובם שייכים לסוג הדאון, ואחריו לסנוניתן, ועוד. מתוכם מוכרים ומצויים בחופי ישראל 8 מינים של הדג.

הדגים אינם גדולים במיוחד, גודלם הממוצע כ-30 ס”מ, אם כי יש המגיעים ל-45 ס”מ.

כמו כן הדגים הללו נפוצים ברוב ככל העולם, ובפרט במים החמים יותר יחסית.

הדגים הללו חיים ודואים בלהקות, וחיים בדרך כלל על פני המים, ומזונם הוא מכל הצף על פני המים הפלנקטון.

לדג זה יש סנפירי חזה גדולים מאוד. וגם סנפיר הבטן הוא גדול. דג זה חי בלהקות קטנות ועיקר חייו במים העליונים.

ומפעם לפעם הוא מזנק מעל לפני המים ומרחף באוויר למרחק רב וזאת כאמצעי הימלטות מטורפים כגון דגי הטונה ועוד.

תופעה מאד מוכרת אצל הדייגים שדגים מעופפים נוחתים על ספינות הדייג שלהם.

ההגדרה  היותר מדויקת היא, שדג זה איננו מסוגל לעוף כלל, אלא שעקב תנועתו המהירה של הזנב במים הוא מצליח להמריא ובאמצעות סנפיר הזנב שמתנועע במהירות הוא נדחף למעלה ודואה באויר, וסנפיריו הגדולים משמשים כעין מצנחים.

בדאייה זו מסוגל הדג להגיע  למרחקים של 200 מטר ויותר.

גובה הדאייה שלהם הוא בדרך כלל עד גובה מטר מעל פני המים אולם מסוגלים להתרומם גם לגובה חמשה מטרים.

(אודות כשרותו של דג זה ראה להלן בחלק העוסק בכשרות הדגים בערכו של דג זה).

מדגים אלו ובפרט מסוג הסנוניתן (חד חרטום/ Hirundichthys oxycephalu)

משתמשים עם ביצי הדג למאכל היפני המפורסם ‘טוביקו’ שהוא מאכל המשמש המרכיב לסוגי הסושי למיניהם.

צבע הביצים המקורי אדום-כתום, אולם לשימוש כקישוט הביצים עוברים צביעה לירוק (עם צבע שמקורו מווסאבי)

או צהוב או אף שחור (ראה עוד להלן בחלק העוסק בביצי הדגים).

דג מעופף סנוניתן, מביצי דג זה מייצרים טוביקו

ככל דגי הים, לעיתים יש נגיעות חיצונית, ולעיתים נגיעות פנימית תולעים, ציסטות בחללי הראש והגוף.

אופן הבדיקה והשימוש:

• יש להסיר את הראש או לחילופין, לחצות את ראש הדג, להסיר ממנו את הזימים, הלשון ושאר איברי הפנים, ולשוטפו היטב תחת ברז מים תוך כדי שפשוף היטב. אפשר גם באמצעות לחץ אויר חזק או קיטור חזק, להכניס אל החללים ולנקות היטב.
• את איברי הפנים יש להשליך, את הקרום השחור יש לנקות ולגרד היטב בכל דפנות הבטן, ובצמוד לשדרת הדג, ולשטוף היטב תחת ברז מים תוך כדי שפשוף היטב, ולהתבונן היטב שלא נותרו כל תולעים, ‘ציסטה’ או ‘כיסים’ של טפיל בתוך חלל הבטן.
• כאשר משתמשים עם ביצי הדגים יש להקפיד לנקותם, ראה להלן בחלק העוסק בביצי הדגים.
• יש להתבונן חזותית על גבי הדגים ובעיקר באזור הסנפירים, צדדי הבטן התחתוניים, ובאזור הצוואר והזנב, באם לא נראה כל סימן אדום המסמן פציעה של טפיל חיצוני שחדר מבחוץ. במידה ויש חשש או סימן של פצע אדום יש לחטט אחריו עד עומק חצי ס”מ.
• בנוסף מחשש לטפיל, שיושב על עור הדג (ללא חדירה לבשר הדג), אפשר להסיר את העור, ואין חשש כלל. או לחילופין, באם זה דג מצונן כלומר שעבר כבר זמן לאחר מותו, אחיזת החרקים בו חלשה יותר, ואז מגרדים היטב עם סכין את כל עור הדג (גם במקום שאין קשקשים). ובאם הוא נידוג טרי יש להמתין מספר שעות לאחר מותו או להקפיאו למשך זמן עד שיוקפא, ואז לשטוף ולגרד היטב את עור הדג.

תולעת שני חלק ב דגים