סקירה מורחבת על דג האמנון

דגי האמנון  מצויים בהם שלל מינים, ובדרך כלל הם גדלים באגמים או בריכות של מים מתוקים, אולם בחלק מהמינים יש להם מסוגלות לסבול גם רמת מליחות גבוהה, ועל כן לעיתים הם אף נצפים בים

(על ‘אמנון ים‘ ראה עוד להלן בערכו).

בריכות לגידול אמנונים בסין

בארץ הגידול המצוי הוא באגם הכנרת, ובבריכות הגידול.

באגם הכנרת מצויים כמה מינים

הנפוץ שבהם הוא ‘אמנון המצוי’ ‘עדדי’, ניתן לזהותו באמצעות הפסים כ-8 המצויים בצידי גופו, גודלו הממוצע נע בין 15-20 ס”מ, הגם שהוא עלול להגיע עד 30 ס”מ.

מין נוסף המצוי באגם הכנרת הוא ‘אמנון הירדן’ ‘לובד’,  צבעו כסוף-כחלחל ונפוץ בעיקר בכנרת, גודלו בממוצע 15-20 ס”מ, אולם בבריכות הגידול מגיע גם ל-40 ס”מ.

מין נוסף הוא ‘אמנון הגליל’ ‘אביאד’ (=מושט הלבן), צבעו כסוף-לבן וראשו אפור ורחב.

הדג עשוי להגיע לאורך של 30 ס”מ אך בד”כ באגם הכנרת הוא מגיע ל-20 ס”מ.

גם האדמונית הנז’ לעיל, מצויה מלבד בבריכות הגידול גם באגם הכנרת.

מינים נוספים

השייכים למשפחת האמנונים הם הטברנונים (Tristramella), המצויים באגמים של מים מתוקים, ובישראל הם מצויים באגם הכנרת, כאשר מין אחד הוא טברנון לסתני/כאלב, ראשו מוארך, והוא נדיר מאד בכנרת.

והשני הוא טברנון סימון/מרמור, אורכו כ-20 ס”מ, וחי בין סלעים ואבנים, הגוון שלו צהבהב, והוא ניזון מצמחים, פלנקטון ושאר דגיגים קטנים, ומלבד בכנרת הוא מצוי בירדן.

מין אמנון נוסף הוא אמנון שמקורו בנחלים, ומכאן שמו אמנון היאור(Nile tilapia) ,הוא מצוי ביותר באגם ויקטוריה באפריקה ובעבר היה מצוי בנחל ובמעיינות ראש העין, ובירקון ובמקורותיו, אולם הם הוכחדו.

ומאד הם גדלים בגידול חקלאי בבריכות דגים בלבד. אורכו עד כ-40 ס”מ, ובנחלים עיקר מזונו הוא הפלנקטון.

להבדיל מכל האמור לעיל, קיים מין נוסף שאיננו ממשפחת האמנונים, אולם עקב דמיונו, הוא מכונה ‘אמנון ים’ וראה עוד להלן בערכו.

הנגיעות של טפילים ותולעים בדגים אלו, תלויה באופן גידולם ובמקורו. כאשר להבדיל מאמנון היאור הגדל באגם ויקטוריה, שהוא בחזקת נקי.

שאר מינים הגדלים באגם הכנרת, וכן בבריכות הדגים

יש לגבם חשש נגיעות של טפילים חיצוניים שונים ובעיקר ‘לרניאה‘ ו’ארגולוס‘ – ראה לעיל בערכם.

ולעיתים נדירות יותר ניתן למצוא נמטודות שמקורם מעופות המים – ראה לעיל בערך ‘נמטודה‘ החבויים בחללים השונים בדג.

מאידך הגדלים בבריכות בסין, נכון להיום (שנת תש”פ, לאחר בדיקות ברצף החל משנת תשס”ה), הדגים נמצאים כנקיים מכל חשש טפילים.

טפיל לרניאה באמנון באמצע הדג

טפיל לרניאה בדג מושט תחת סנפיר גב ליד הזנב

נמטודות שמקורן משקנאים בבריכות דגי אמנון

אמנון – אופן הבדיקה והשימוש:

דגים הנקנים בחנויות העומדות תחת פיקוח כשרותי מיוחד גם לענין טפילים,

• מקורם מבריכות גידול המטופלות כדבעי, ומפוקחות על ידי גוף כשרות מומחה בטפילים, הרי שהדג בחזקת נקי, ואין חשש לטפילים חיצוניים כלל. ומותר לאוכלם ללא חשש כולל ראש הדג ושאר איבריו.

ומעיקר הדין אין צריך לחוש לנמטודות שאינן מצויות בדרך כלל.

(וכאשר יש חשש למקרה נדיר של נגיעות, הכשרויות הבקיאות בפיקוח הטפילים, מודעים ובודקים ועושים את כל הנדרש.

והרוצה לבדוק לעצמו, לאחר הוצאת בני המעיים, יגרד היטב את דפנות הבטן, ואת ראש הדג יסיר, או יחתוך ויוציא ממנו את איברי הפנים של הראש, וישטוף היטב תחת זרם מים תוך כדי הברשה או שפשוף.

כמובן שבשיווק פילה של הדג, אפשר להשתמש ללא חשש כלל).

דגים שמקורם מבריכות הגידול בסין

• בחזקת נקיים נכון להיום, ואפשר להשתמש בהם ללא חשש כלל גם ללא כשרות

(כל שניכרים סימני טהרה, ראה להלן בפרק העוסק בסימני טהרה בדגים).

• הדגים שמקורם מאגם ויקטוריה באפריקה, הם בחזקת נקיים.

דגים שמקורם מאגם הכנרת

•  או מבריכות גידול שאינן מפוקחות כשרותית על ידי גוף המתמחה בכך, קיים חשש לנגיעות בדג, ויש לנקותו כדלהלן:
• טפיל ‘ארגולוס‘ כמבואר במבוא נותר על עור הדג ואיננו חודר פנימה, להוציא חדירה אפשרית לחלל הפה או איזור הזימים.

טפיל זה אוחז בדג בעוד הטפיל חי, אולם לאחר מיתתו אחיזתו חלשה ביותר, ולכן דג שעבר הקפאה, או אף מצונן שעבר זמן לאחר מיתתו, יש לשטוף היטב תחת ברז מים תוך כדי גירוד עור הדג, בכל גופו גם במקום שאין קשקשים.

• מחשש לטפיל ‘לרניאה‘ שחודר לגוף הדג, יש להתבונן היטב (בעיקר באזור הסנפירים, צדדי הבטן התחתוניים, ובאזור הצוואר והזנב)

ולוודא שאין מבחינים בפצע או סימן אדמומית כל שהיא, במידה ומבחינים בפצע או סימן אדום יש להסירו עד עומק של כחצי ס”מ.

• בחללי הדג, שהם הפה, הזימים, ומחשש לנגיעות נדירה יותר של נמטודות בדפנות בטן הדג,

על כן יש או להסיר את ראש הדג לחלוטין, או לחילופין לחצות את ראש הדג,

להוציא ממנו את איברי הפנים של הראש, ולשטוף היטב תחת זרם מים תוך כדי הברשה בכל דפנות ראש הדג.

וכן לאחר הסרת מעי הדג, לשטוף תוך כדי הברשה את כל דפנות הבטן.

באם קונים דג מדייג טרי, יש להמתין מספר שעות לאחר מותו או להקפיאו למשך זמן עד שיוקפא

(השריה בחומץ ומלח אינה מועילה לשיחרור אחיזת חרקים).

ולאחר ההפשרה לגרד את עור הדג היטב, ולבצע את התהליך האמור.

באם מסירים, את ראש הדג, ואת עור הדג, ומנקים היטב את דפנות בטן הדג, לאחר התבוננות שאין פצע אדום מחמת חדירה של טפיל, הדג בחזקת נקי ומותר באכילה.

תולעת שני חלק ב דגים