תמר
י"ט אדר ב' התשע"ט | 26/03/2019
תוכן עניינים
תמר – סקירה ואופן הבדיקה והשימוש
התמרים משווקים בצורות שונות, רוב זני התמר משווקים כיבשים, כלומר ייבושם והבשלתם הוא על העץ, ויש זן המשווק כתמר לח.
זני התמרים הלחים הם: “חייאני” ו -“ברהי”.
זני התמרים היבשים הם: “מג’הול” “דקל-נור” “אמרי” “דרי” “חדרווי” “זהידי” ו-“חלווי”.
בתמרים היבשים, מצוי נגיעות של חרקים בוודאי בתהליך של הייבוש והאחסון.
אולם אף בעודו על העץ הוא עלול להינגע, ובפרט בשטחים שאינם מטופלים כדבעי, וקל וחומר בשטחים האורגניים.
החרקים הם מסוגים שונים: חיפושית הגרעין (החודר לפרי בעודו בשלב הבוסר ועוזב בזמן הבשלת הפרי).
חיפושיות שונות (חיפושית הטבק, התסיסה) שנדבקים לבשר הפרי ונראית כחלק ממנו לאחר הייבוש.
זחל של חיפושית התסיסה (צבע לבנבן). זחל עש הצימוקים (צבע ורדרד).
הזחלים נותרים בפרי ולאחר הייבוש נהפך צבעם לצבע חום ואי אפשר לזהותם אלא לאחר חציית הפרי לשניים).
מאידך בתמרים הלחים (חייאני, ברהי) מחלקות טובות, אין כלל נגיעות והוא בחזקת נקי.
תמר – אופן הבדיקה והשימוש:
דבש תמרים / סילאן
עקב שיטת העיבוד הרי הוא בחזקת נקי ואינו חייב בדיקה
ממרח תמרים
לאחר שעברו טחינה גמורה, אין כבר חובת בדיקה, אולם לכתחילה אין לטחון את התמרים אלא לאחר בדיקתם. וראה לעיל כרך ראשון פרק שישי. ולקמן בכרך הרביעי בערך זה.
תמרים ללא חרצנים (=תמרים לחוצים)
– אופן עיבודו של מוצר זה: תהליך מיון, הוצאת חרצנים, הכנסת התמרים לתוך בתי קיבול. יצירת “בלוקים” באמצעות מכונת לחץ, אריזת כל בלוק בוואקום. לעיבוד התמרים הלחוצים משתמשים בד”כ בתמרים הגדולים מזן מג’הול. וניתן לציין בוודאות כי החומר איננו עובר בדיקות קפדניות לחרקים, וכמעט בכל חפיסה ניתן לראות מול מקור אור בתוך התערובת זחלים וחרקים שלימים שנותרו שם. ולכן למעשה מן הראוי שלא להשתמש במוצר זה, עקב הקושי הגדול לבודקו.