בשר
כ' אדר ב' התשע"ט | 27/03/2019
בשר – סקירה מורחבתבבשר הבהמה תיתכן מציאות של תולעים וטפילים מסוגים שונים.
(מצוי בעיקר בבשר צייד, ובבשר של דבר אחר, ובאם אין מבשלים הבשר בבישול גמור או בהקפאה עמוקה,
הם ממשיכים לחיות בגוף האדם. ועל כן במדינות העולם גויים רבים סובלים ממחלות טפיליות אלו במעיים,
שהם בדרך כלל חשוכת מרפא ובפרט לגבי הזחלים שבהם).
התולעים הם או ממיני הצ’יסטות למינהם, או תולעת טפילית הנקרא “שערנית” או באנגלית Trichinella spiralis.
התולעים ניכרים היטב לעין, כשאורך התולעת הוא בין 1.5 מ”מ לזכר עד 3 מ”מ לנקבה.
בנוסף קיימים “עלוקות” בכבד, שלאורך זמן יכולים לפגוע בבהמה עד תמותה.
התולעים הגדולות ניכרות היטב על פני הכבד, אך את הקטנות קשה לזהות על רקע הכבד.
אמנם הם ניכרות היטב בזמן רחישתן
(רחישתן איננה מתבצעת בטמפרטורה של קירור אלא בחום רגיל השורר בגוף).
תולעים בבשר צאן
בנוסף, בצאן יש לעיתים תולעים במוח.
בספרות מתואר מצב של כניסת רימה דרך חלל האף למוח, ואף חז”ל תיארו זאת כאפשרות
(ראה חולין דס”ז ע”ב “כי מינם ניים ועיילי ליה באוסייה”).
למעשה כיום לא מוכרת צורת כניסה זו למוח הכבשים.
הצורה היותר מוכרת כיום היא באמצעות המאכל, ובזמן שהכבש מעלה גרה, הרימה נכנסת אל מערות האף ומשם אל המוח.
הנדידה מתבצעת ממערכת העיכול אל הריאות דרך כלי הדם.
תופעה זו מצויה עד היום בעדרי הצאן הערביים, ופחות בעדרים המטופלים היטב בטיפולי מניעה.
חשוב להדגיש כי בכל בתי המטבחיים יש וטרינר שבודק מדגם מכל בהמה וצאן, להבטיח שהם אינם נגועים.
בעופות, הנגיעות נדירה למדי (למרות שגם בהם תיתכן נגיעות).
מבחינה הלכתית, ראה בכרך א בפרק ד סעיף טז שתולעים הנמצאים במוח, או בכבד, או בריאה או במעי הבהמה (או העוף),
אסורים כדין שרץ הארץ, מכיוון שנכנסו לבהמה מבחוץ.
תולעים שנמצאים בין עור הבהמה לבשרה או בתוכו, מכיוון שנוצרו בתוכה, אינם אסורים משום שרץ הארץ,
אולם הם אסורים באכילה מכיוון שהם לא הותרו בשחיטת הבהמה.
(וראה עוד בתשובה של הגר”א חזן זצ”ל בנו של הרב חקרי לב זצ”ל ונדפסה התשובה בקובץ “בית אהרון וישראל” מחודש סיון תשמ”ו, אודות אישה שמצאה רימות בתוך מוח של בהמה לאחר פתיחתו והביא שם כמה ספיקות להתיר מחמת שהמוח היה חתוך וכבר אי אפשר היה לבדקו, ובסוף דבריו כתב לחלק בין תולעים לבנות הנמצאות במוח לבין הרימות שהאישה מצאה והם שונים זה מזה ובאו למוח מבחוץ , ואין להטריף את הבהמות).
רימות
תופעת הרימות היותר מצויה ואפשרית בכל בית או בית עסק העוסק בבשר הם רימות של זבוב הבשר.
רימות אלו מקורם בזבוב הבשר. יש מסוגים שונים:
האחד, מסוגי הבהקנים (ניתן לזהותו בצבע המבריק של גופו), נקבת הזבוב מטילה ביצים בתוך שניות אחדות לאחר שהיא על הבשר,
הן טרם בישולו והן לאחר הבישול, שלשם היא נמשכת כדי להטיל ביצים, ותוך כשש שעות כבר ניתן להבחין ברימות הבוקעות מהביצים
(באם הבשר נשאר חשוף ולא בושל עדיין או לא הוכנס למקרר שאז ההתפתחות איטית יותר).
תוך כ 48 שעות הזחל מסיים את כל שלבי גדילתו ומתגלם
(צורת הגולם עגול ומוארך ויש עליו טבעות רוחביות ונדמה כחבית ומכאן מקור שם הגולם “חביונה”) – עד ליציאת הזבוב הבוגר.
הסוג השני של הזבובים הם השחמטנים (ניתן לזהותם כשעל גבם יש כעין משבצות של לוח שחמט),
והמיוחד אצלם שנקבת הזבוב איננה מטילה ביצים, אלא משריצה רימות חיות ישר על הבשר,
כך שתוך שניות מאז ההטלה כבר ניתן לראות רימות חיות שזוחלות על גבי הבשר.
צבע רימות הבשר הוא לבן קרם ובשני צדי הרימה יש נקודה שחורה. צד אחד מחודד יותר והצד השני קטום.
אופן הבדיקה והשימוש:
כפי המתואר לעיל, הטלת הביצים או השרצת הרימות מתבצעת בתוך שניות על בשר גלוי,
הן כשאיננו מבושל והן כשהוא לאחר הבישול. ועל כן יש להקפיד ולכסות בשר מכל סוג שהוא, ולא להשאירו חשוף כלל.
בשר שנשאר חשוף, יש לשטפו קודם המשך הטיפול בו.
ובפרט אם נמצאו זבובים בסביבה וקל וחומר אם הזבוב נראה מהלך על הבשר.
באם נראו ביצים על הבשר, יש להסירם ולשוטפם מיד.
(ראה בכרך א פרק ד סעי’ טז בהערה שם, וכמפורט לעיל, כיום ברור לנו שהם ביצים המוטלים מנקבת הזבוב).
הרימות אינן חודרות לבשר, אלא לאחר בקיעתם מן הביצה הם זוחלות לחפש מקום כדי להתגלם בו.
ועל כן שטיפה יסודית ומהירה תועיל גם אם נקבת הזבוב הטילה רימות על גביו.