הלכות נטע רבעי

א. נאמר בתורה (ויקרא יט, כד): ”ובשנה הרביעית יהיה כל פריו קדש הלולים לה”’, ודרשו חז”ל בגזירה שווה “קדש קדש” ממעשר שני,

שכשם שפירות מעשר שני הם קדש, ונאכלים לבעלים בירושלים, כך פירות השנה הרביעית, הרי הם קדש, ונאכלים לבעלים בירושלים,

והם הנקראים בלשון חכמים ‘נטע רבעי’.

וכל שאר דיני נטע רבעי כדיני מעשר שני וכפי שיפורט להלן.

ב. נטע רבעי נוהג גם בזמן הזה, ויש אומרים שבזמן הזה חיובו מדרבנן, אולם העיקר להלכה שגם בזמן הזה נוהג מן התורה.

ג. נטע רבעי נוהג בין בגפן ובין בשאר אילנות, ונוהג אפילו בנטיעה בודדת ולא רק בכרם.

ד. נטע רבעי נוהג גם בנטיעות שנטע נכרי בשדה ישראל. ובנטיעות שגדלו בשדה נכרי נחלקו אם נוהג דין רבעי,

ולהלכה נוהג דין רבעי גם בשל נכרי, ואף הנכרי עצמו אם יבוא לנהוג קדושה בפירות אלו יש לו על כך מקצת שכר.

ה. בחוץ לארץ, נחלקו הפוסקים אם נוהג דין רבעי או לאו, או אם נוהג רק בכרם ולא בשאר אילנות, או אם נוהג רק בכרם ולא בגפן יחידית,

ולהלכה בשו”ע פסק שנוהג בחו”ל “נטע רבעי”, ודעת הרמ”א לחלק בין כרם לשאר אילנות.

ולמעשה מחמת כמה טעמים אפשר להקל בנטע רבעי בחו”ל, ומכל מקום ראוי ונכון לנהוג דיני “נטע רבעי” בכל סוגי האילנות,

ולפדותם כדין אך ללא ברכה, וכן הדין לגבי גפן יחידית, אולם בכרם רבעי הפודה עם ברכה אין מזניחין אותו.

ו. פרי שנלקט בעודו בוסר, למעשה נכון וראוי לפדות כבר משלב הבוסר, אולם ללא ברכה.

ז. החל מתום שנות הערלה, כל הפירות שחנטו לאחר אותו זמן, שייכים לשנת רבעי עד תום שנה מלאה,

וכל הפירות שחנטו לאחר שתמה השנה, הם חולין ומתחייבים בתרומות ומעשרות.

ועל כל נוטע להקפיד ולרשום את זמני הנטיעה על מנת שיחשב הכל כנדרש.

ואם התעורר ספק, אם ספיקו עלה בין שנה שלישית לרביעית, יש להחמיר ככל ספק תורה.

ואם הספק הוא בין שנה רביעית לחמישית, יפדה את קדושת הרבעי ויפריש תרומות ומעשרות, ואת שניהם יעשה ללא ברכה.

ח. קדושת רבעי, נוהגת בפירות בכל השנים גם בשנים שאין נוהג בהם מעשר שני וגם בשנת השמיטה שהכל הפקר,

שאין מפרישים תרומות ומעשרות.

ט. אסור לאבד ולהפסיד פירות רבעי כפי שאסור במעשר שני, ויש לאכול את הפירות כדרך שרגילים לאוכלם.

לפיכך, פרי שהדרך היא לאוכלו חי לא יאכלנו מבושל, וכן להיפך. וכן אסור לשתות משקה שלא כדרך שרגילים,

ולא לסוך בדבר שאין רגילים, לפיכך אין לסוך ביין. כמו כן אסור לסחוט את הפירות להוציא מהם משקה, חוץ מזיתים וענבים.

י. פירות שהם רבעי, אין בהם חובת הפרשת תרומות ומעשרות ואין בהם דיני שכחה ופאה,

ובכרם רבעי אין גם דיני פרט ועוללות. כמו כן אין חובת הבאת ביכורים מפירות שהם רבעי.

יא. פירות רבעי שאינו מעלה אותם לירושלים מכל סיבה שהיא, יכול לכתחילה לפדותם במעות,

וע”י הפדיון עוברת הקדושה למעות, והפירות יוצאים לחולין.

וכאשר יעלה לירושלים יעלה את המעות איתו, ושם יקנה בכסף זה דברי מאכל בכדי לאוכלם בירושלים

כשם שקונה בכסף פדיון של מעשר שני.

יב. פירות רבעי טהורים שנכנסו כבר לירושלים לא ניתן לפדותם עוד, בין בזמן המקדש ובין משחרב, אלא אם כן נטמאו הפירות.

וכן לא ניתן להוציאם אל מחוץ לירושלים. על כן, בזמן שבית המקדש היה קיים היו נאכלים שם, ואילו בזה”ז יש להשאירם עד שירקבו או עד שיטמאו. ואסור לטמא אותם בידים, אבל מותר להכשירם לקבל טומאה כדי שיטמאו ויוכל לפדותם.

יג. מותר לחלל פירות ‘נטע רבעי’ על פירות אחרים אפילו בזמן שבית המקדש קיים,

והפירות הראשונים יוצאים לחולין ואת השניים יאכל בירושלים.

ויש חולקים וסוברים שהפירות אינם מתחללים אפילו בדיעבד. ואם חילל, עליו להעלות לירושלים גם את הפירות שעליהם חילל,

והמתחללים נשארים בקדושתם, ודעת הרמב”ם ומרן השו”ע כדיעה ראשונה.

על כן בזמן הזה, ניתן לחלל לכתחילה אפילו על פירות השווים פרוטה, ואפשר לצרף כמה חיטים שביחד יהיו שוים פרוטה.

ויכול לחלל אפילו על פירות ממין אחר, ואת הפירות המחללים שבהם נתפסה הקדושה יאבד, כדי שלא יהיו תקלה לאחרים.

יד. מיום שחרב בית המקדש אסור לאכול פירות רבעי בירושלים, ועל כן יש לפדות את הפירות על מעות או על פירות.

ופירות שגדלו בירושלים או שהוכנסו אליה אין לפדותם אלא אם כן נטמאו, כפי שביארנו לעיל.

טו. הורו הגאונים שמאחר שבזמן הזה אי אפשר להעלות לירושלים את המעות או את הפירות,

על כן לא צריך לפדות את הפירות בשוויים, אלא אפשר לכתחילה לפדות אפילו בשווה פרוטה, וכן המנהג.

טז. כאשר פודים על המעות מוסיפים חומש [מלבר] על שווי הפירות.

ובזמן הזה נחלקו הפוסקים אם צריך להוסיף חומש בשעת הפדיון.

ומכל מקום מנהג ארץ ישראל לפדות את קדושת הרבעי כולל החומש ולהתפיס הכל על פרוטה אחת,

אלא שמהיות טוב ראוי להתפיס על ‘פרוטה ורבע’ שבזה יוצא ידי חובת כולם,

וגם מונע חשש שמא החילול המסויים פטור מחומש וכגון פירות של אשה שהיא פטורה מחומש

[שכן אשה פטורה מחומש בפירות שלה, בין אם פודה בכסף שלה ובין אם פודה בכסף של בעלה, וכן פטורה כשפודה את פירות בעלה בכסף שלה].

נוסח פדיון פירות נטע רבעי על פירות תלושים

פירות שהם וודאי “נטע רבעי” לאחר שנקטפו יחללם וקודם לכן יברך, ובספק רבעי יאמר בלא ברכה:

ברוך אתה  ה’ א-ל-והינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו על פדיון נטע רבעי.

ואומר: הפירות הללו שהם נטע רבעי פדויים הם וחומשם בפרוטה ורבע במטבע שיחדתי לחילול מעשר שני ורבעי:

[ואם הוא מנוי על “בית המעשר” יאמר: …”על מטבע שייחד הממונה על בית המעשר”].

נוסח פדיון פירות נטע רבעי על פירות בעודם מחוברים

אם בא לחלל מפירות שנמצאים עתה בקטיף וחושש שלא יעשו פדיון כדת בסוף כל קטיף ינהג כך:

ייחד במקום שמור מספר פרוטות כמספר ימי הקטיף המשוערים. ובכל תחילת שבוע בסוף הקטיף הראשון יברך כנ”ל ויאמר:

הפירות שנקטפו היום והם נטע רבעי פדויים הם וחומשם על פרוטה אחת מתוך המטבעות שיחדתים לפדיון נטע רבעי.

ושאר הרבעי שבמטע זה לכשיתלש יהיה פדוי הוא וחומשו על פרוטה נוספת מתוך המטבעות הנ”ל, בסוף כל יום נוסף.