(פורסם ב’תנובות שדה’ גיליון 4 לצפייה בגיליון לחץ כאן)

פתיחה:

בגליון מס’ 3 הובאו דברי האגרונום ה”ה שמעון אילוז נר”ו בדבר הדמיון בין הדלעת והדלורית מהפן המדעי. ובתחילת דבריו שם הביא את השאלה שנתקבלה במכון, אודות הדלעת והדלורית  האם הם נחשבים כמין במינו ואפשר לעשר מזה על זה, או שהם שני מינים שונים ואסור לעשר מזה על זה?

שנינו במשנה במס’ מעשרות (פ”ב מ”ו) וכ”פ הרמב”ם להלכה (פ”ה ה”ג), זה הכלל כל שהוא כלאים בחבירו לא יתרום מזה על זה אפי’ מן היפה על הרע, וכל שאינו כלאים בחבירו תורם מן היפה על הרע אבל לא מן הרע על היפה.

כלל יש בידינו כל שהוא מין אחד אינו כלאים זה בזה (ר”מ הל’ כלאים ה”א), וא”כ עלינו לדעת מה זה מין אחד שכתב הר”מ לענין כלאים ונפ”מ מזה לגבי תרו”מ.

מה קובע את המין

כתב הר”מ (פ”ג כלאים הל’ א-ב) “יש מינין בזרעים שיהיה המין האחד נפרד לצורות הרבה מפני שינוי המקומות והעבודה שעובדין הארץ עד שיראה כשני מינין ואעפ”י שאין דומין זה לזה הואיל והן מין אחד אינם כלאיים זה בזה. ויש בזרעים שהן דומין זה לזה וצורת שניהן קרובה להיות צורה אחתואע”פ כן הואיל והן שני מינים הרי אלו אסורים זה עם זה”.  ומוסיף הרמב”ם וכותב (ה”ה) וכן יש זרעים ואילנות אחרות אע”פ שהן שני מינן בטבען הואיל ועלין של זה דומין לעלין של זה או פרי של זה דומה לפרי של זה דמיון גדול עד שיראו כשני גוונים ממין אחד לא חששו להם לכלאים זה עם זה. שאין הולכין בכלאים אלא אחר מראית העין”.

שינוי הגוונים שהזכיר הרמב”ם יש שהם רק בצבע הפרי למשל, תאנים לבנות עם השחורות. ויש שצורתם שונה לגמרי, עד שנראים כשני מינים ובלשון בני אדם נקראים הם בשמות שונים, ומכל מקום אינם כלאיים כיון שהם מין אחד.

ההבדלים בתוך המין באים מתוך שינוי בדרכי עיבוד האדמה, וע”י תנאים מסוימים ניתן לשנות מתכונות הצמח וגם אם מתחילת ברייתם היו גוונים שונים ואין אפשרות בידינו לשנות מגוון לגוון, הם לא יחשבו למינים שונים, הואיל ואין ביניהם סימני ההבדל שקיים בין מין למין, וההבדל הוא רק בגוון, והם אינם כלאים זה בזה.

והנה מדברי הרמב”ם הנ”ל, משמע שכל שהוא מין אחד אפילו אם יפרד לצורות הרבה   אינם כלאיים זה בזה, שאין במין אחד  כלאיים, ואפי’ אם נראים כשני מינים.  מאידך בהל’ ה כתב הרמב”ם, אם יש שם זרעים ואילנות אחרות אעפ”י  שהן שני מינין בטבען הואיל ועלין של זה דומין לעלין של זה או פרי של זה דומה לפרי של זה דמיון  גדול עד שיראו ממין אחד לא חששו לכלאיים שאין הולכין בכלאיים אלא אחר מראית העין.

וצ”ב שאם הכל אחר מראית העין הלא גם מין אחד כאשר הוא נפרד לצורות הרבה אינו נראה כמין אחד? ועוד צ”ב שהנה הרמב”ם בה”ו גבי צנון ונפוס כתב וז”ל, אבל צנון עם הנפוס אע”פ שהעלין דומין זה לזה והפרי דומה לפרי הרי אלו כלאים, הואיל וטעם פרי זה רחוק מטעם פרי זה ביותר וכן כל כיוצא באלו”.

ומוכח א”כ ברמב”ם שגם אם יש דמיון בפרי ובעלים ואין כל חשש של מראית עין מ”מ אם הטעם רחוק ביותר בזה לא הולכין אחר מראית העין אלא אחר הטעם.

וכ”כ המהר”י קורקוס (שם הל’ ו) שהביא את הר”ש שכתב על דברי הירושלמי בכלאים (פ”א ה”ה) יש מהם שהילכו אחר הפרי ויש מהם אחר העלים. כתב הר”ש שהילכו אחר הפרי והעלין להחמיר, ודעת הרמב”ם אינה כך אלא שהולכים להקל. ומבאר המהרי”ק את דברי הרמב”ם שלפת ונפוס שוין בעלין ולכן היקלו, צנון ולפת שוין בפרי ומשו”ז היקלו, משא”כ צנון ונפוס למרות שהם שווים גם בפרי וגם בעלים מ”מ כיון שהם רחוקים ביותר בטעם, הם כלאים זה בזה. משא”כ צנון ולפת, לפת ונפוס, שאין ריחוקם ריחוק גדול, היקלו. מפני דבר אחד שדומים בו. עכ”ל. והובאו דבריו בכ”מ ה”א).

וא”כ כאשר באים להשוות בין סוגי ירקות יש לבחון בתחילה את טעמם אם אינו רחוק מאד, ואם אינו רחוק יש להתבונן בצורת העלין או הפרי אם הם שווים באחד מהן ואז אינם כלאים זה בזה.

זיהוי מינים בימינו:

בספר בתי כלאים (כ”ז א) נוטה לומר שאין הדבר בידינו כלל, אלא דבר זה מסור לחכמים שיש מהם דומים זה לזה כמין אחד ואפ”ה אסורים ויש מהם שנראים כשני מינים ואפילו הכי התירום חכמים.

החזון אי”ש (כלאים ג א) כותב “סידור המינים הוא עפ”י הרגשות רבות כי מלבד התבנית והמראה והטעם אצור בכל פרי מזון אחר כפי רוב היסודות האצורים בדם החי, ובהרגשות פנימיות מכיר האדם בחלוקת המזון של כל פרי ופרי,  והכריעו חכמים ברוח קודשם מה הן מין אחד ומה הם שני מינים, ואותם שהכריעו שהם מין אחד אעפ”י שאינם דומים בחיצוניותם במראה או בצורה אינם כלאיים. וכתב עוד שם (סק”ב) שהכרעת המינים תלוי בטבעם ולא במראיתם ותבניתם החיצוני. החזון איש ממשיך בס”ק ט”ז וכותב,  ואעפ”י שהכרעה זו של טבע הצמחים היא  רק ע”י חז”ל ברוח קודשם, מכל מקום גם בימינו אפשר לקבוע את המין לפי החלטת חכמי דורנו.

ועו”ע בלשון הרמב”ם הנ”ל (סוף הל”ו) שכתב “וכן כל כיוצא באלו”. ובהכרח שהרמב”ם השאיר מקום לחכמים להחליט מה הוא כל כיוצא באלו. ולא רק מה שנמסר ע”י החכמים מדור דור ודו”ק.

ואמנם לענ”ד נראה שבנידו”ד אי”צ לכל הנ”ל. כיון שכפי שכתב האגרונום במאמר שם דלעת ודלורית שווים הם לכל דבר. והשינוי בגודל הפרי וודאי לא נפ”מ לעניינו, וכמו”כ זה שהעלים של הדלעת גדולים יותר ג”כ אינם נ”מ לנידוננו. כיון שסו”ס העלים שווים במראם ובתכונותיהם, וכמו”כ הפרי שווה להרבה דלעות שדומות לו (דלעת הבקבוקית), והטעם ודאי שאינו רחוק זה מזה ביותר, והוא אפי’ קרוב זה לזה אלא שהדלורית  יותר מתוקה מעט. ולכן נראה לענ”ד שהדלעת והדלורית אינם כלאים זה בזה.

מסקנא דדינא:

מותר לעשר מהדלורית על הדלעת כיון שהם מין אחד ואינם כלאים זה בזה. וזהו הנלענ”ד.