הפרשת תרומות ומעשרות ע”י אמירת נוסח הפרשה מקוצר [חלק ג’]

(המשך מאמר לצפייה בחלק א’ של המאמר לחץ כאן)

(לצפייה בחלק ב’ של המאמר לחץ כאן)

כד. ועוד אמרתי בעניי להביא סמך לנוסח ההפרשה המקוצר מהגמ’ בסוף מס’ ר”ה (לה.) בענין הפסוקים שצריך להזכיר בתפילת מוסף של ר”ה, אמרו שם, אמר רב חננאל אמר רב כיון שאמר ובתורתך כתוב לאמר (אף שלא אמר את הפסוקים) שוב אינו צריך (לומר כלל את הפסוקים). וכן נפסק להלכה. ואמנם נחלקו הראשונים שם וכן במס’ עירובין (ע’ בדף מ. בתד”ה זכרון) על איזה פסוקים נאמר דבר זה, עכ”פ למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה חזינן מיהא דסגי באמירת “ככתוב בתורתך” דהוי כנ”ד שבמקום לומר את ההפרשות הוא אומר “ככתוב בנוסח”.

גם תחילה עלה במחשבה לפני להביא עוד סמך מהגמ’ בברכות (מ:) בענין ברכת המזון, שאמרו שם דבנימין רעיא לא היה מברך בנוסח שתקנו חז”ל, אלא הוה אמר הכי: בריך רחמנא מריה דהאי פיתא. ואמרו שם דבזה יצא יד”ח ברכה ראשונה דברכת המזון. וכן נפסק להלכה. וכן מצאנו בעוד ברכות שמועיל נוסח מקוצר. וכן בסנהדרין (מב.) בענין ברכת הלבנה איתא שבמערבא לא היו אומרים כל הנוסח, אלא רק בא”י מחדש חודשים. ע”ש. וכ’ במאירי שם שכן ינהגו נשים ועמי הארץ. וע’ מחב”ר (סי’ תכו אות ד). ועוד. אך שוב בינותי שאינה ראיה, דהך דבריך רחמנא הפירוש הוא (וכן בענין ברכת הלבנה) שנוסח זה הוא עיקר הברכה והשאר אינו לעיכובא. ולכן אמרו שזה מועיל בשעה”ד. אבל אין מזה ראיה לנ”ד שאומר נוסח מקוצר שאין בו שום הפרשה באמת. והוא חילוק ברור. ועפי”ז גם דחיתי ראיה שהביא לנו ח”א הי”ו מהמשנה בפסחים (קטז:) פסח מצה ומרור וכו’. יעו”ש. והבן. אבל ההיא דשלהי ר”ה לענ”ד היא ראיה טובה. ואמנם אפשר לפלפל בה, אך בלא”ה ההיתר בנ”ד נשען על יסודות איתנים. ותן לחכם ויחכם עוד.

כה. אחר כל הדברים האלה ראיתי בשו”ת אבני ברזל ח”א (סס”י קטז) שכתב שיש לו ראיה חותכת נגד חידושו של החזו”א. ממה שאמרו במס’ יומא (פג.) בענין מי שאחזו בולמוס מאכילין אותו הקל הקל, ונחלקו שם מה חמור יותר, להאכילו טבל או להאכילו תרומה, ואמר רבה דהיכא דאפשר בחולין דכו”ע לא פליגי דמתקנינן ליה ומספינן ליה, כי פליגי בדלא אפשר בחולין. ולדעת רבינו חננאל והרמב”ם (ולדעת מהר”ם ן’ חביב בתוס’ יוה”כ שם והמל”מ בפרשת דרכים כן גם דעת הר”ן) הפירוש הוא, דלא נחלקו אלא בכגון שאין כאן אדם שבקי להפריש, אבל כשיש מי שבקי להפריש הכל מודים שיפרישו ויאכלוהו פירות מעושרים (ר”ל ואפי’ בשבת ע”ש בסוגיא). ועע”ש בכל התשובה. ומעתה אם כדברי החזו”א שיש עצה פשוטה שעל ידה גם מי שאינו בקי יוכל להפריש דהיינו ע”י הנוסח המקוצר, איך פלפלו בש”ס להתיר איסורים חמורים כדי שלא להאכיל טבלים, הרי אפשר לכל מי שאינו בקי להפריש שיעשה כעצת החזו”א להפריש ע”י הנוסח המקוצר. אע”כ דליתא לעצה זו. והניח בצע”ג. עכת”ד. ולפום ארחיה כמו”כ הו”ל לאקשויי מההיא דכתובות (עב.). ע”ש. ואולם במחכ”ת בעניי איני רואה כאן שום קושיא. חדא, דהחזו”א לא כתב היתרו לע”ה גמור שאינו יודע כלום בין ימינו לשמאלו, וכמו שביארנו להלן (אות כט). ותו דאף לפום ארחין דאסיקנא בדוכתא אחריתי שגם ע”ה גמור יכול להפריש ע”י הנוסח הקצר המחודש שהצענו, ג”כ לק”מ, דאיכא לאוקומי לההיא דיומא וכן לההיא דכתובות בשאין יודעים שיעורי ההפרשות, ובכה”ג מה יועיל הנוסח המקוצר. ובכיו”ב הרגיש מתי”ר גופיה בסו”ד, די”ל דמאחר שצריך פרוטה חמורה לפדיון מע”ש, אכתי בעינן בקי ולא יועיל הנוסח המקוצר. וכוונתו רצויה, דלאו כו”ע דינא גמירי איך לעשות הפרוטה החמורה, ומה אפשר לחלל עליה ומה לא, וכו’. אלא שמשום מה גם תירוץ זה חזר האבני ברזל והניחו בצ”ע. ובאמת נלע”ד דבכלל א”צ לכל זה, כי נראה ברור שאין כוונת רבינו חננאל והרמב”ם דהסוגיא מיירי בדוקא כשא”א להפריש מהטבל תרו”מ משום שאין שם מי שבקי בזה, אלא הם פירשו בסתם שהסוגיא מיירי באופן שא”א להפריש תרו”מ מהטבל ומעתה הרי לא חסר אופנים שא”א להפריש מפירות תרו”מ, וכגון שאין בעל הפירות נמצא כאן וידוע שהוא מקפיד שרק הוא יפריש התרו”מ, או כגון שאין כאן ישראל אלא החולה לבדו, או כגון שיש גוי אנס שמעכב מלהפריש, או כל כה”ג. וזה ברור. אחר כתבי כ”ז עיינתי בפרשת דרכים הנז’ (דרך החיים דרוש יט) ומצאתי דמפורש דהכוונה כמ”ש תלי”ת ושו”ר מה שפלפל בזה בשו”ת מנחת יצחק ח”י (סימן מו) וטרם נפניתי לעיין בדב”ק כהוגן וע”ש. עכ”פ הנה נתבאר בס”ד דלק”מ ע”ד החזו”א בענין נוסח ההפרשה המקוצר מהגמ’ ביומא (פג.) וזה ברור. וע”ע בשו”ת מנחת שלמה אויירבך ח”ג (ע’ קטו בהערה השייכת לרסי’ קלג) בענין קושיות מהסוג הנז’. וי”ל.

כו. סוף דבר נלפק”ד הקלושה דהעיקר להלכה להקל כדעת מרן הגאון החזון איש זלה”ה, שאדם שנמצא במקום שאין לו נוסח הפרשת תרו”מ, רשאי הוא להפריש מעט יותר מא’ ממאה (1%+) כהלכה ולומר “שיחולו כל ההפרשות כמו שכתוב בנוסח ההפרשה שבסידור”. (וכמובן שזה רק באם יש לו מטבע לחילול מע”ש ונטע רבעי, ואז ממילא חלים גם החילולים כדין למרות שלא הזכירם בפירוש. כן היה נלע”ד פשוט. ושו”ר שכן מפורש בשו”ת אור לציון ח”א חיו”ד סס”י כד. ובאמת כן מבואר בדברי החזו”א במקורם. ע”ש). וכמו שביארנו בס”ד שיש להיתר זה יסודות נאמנים וחזקים, ויתד היא שלא תמוט. וכן ראיתי בשו”ת דברי יחזקאל שרגא ח”א (ע’ עו), ובשו”ת חלקת יעקב (חיו”ד סי’ קפג), ובשו”ת מנחת יצחק ח”א (סי’ פה) וח”ב (סי’ קטז אות א. ודוק.) ובשו”ת שמחה לאיש אבא שאול (חאה”ע סי’ ב אות ו והלאה), שהביאו להלכה פסק החזו”א בזה. וכן דעת הגאון רבי יעקב ישראל קניבסקי בס’ קריינא דאיגרתא ח”ב (סי’ קלג). וכבר הבאנו לעיל שכן העלה הגאון מוהרב”צ אבא שאול זלה”ה בשו”ת אור לציון ח”א (חיו”ד סי’ כד). וכן פסק הגרי”ש אלישיב שליט”א כמבואר בס’ משפטי ארץ  אדילשטיין (פ”י הערה כט) וכן הסכים הגר”ח  קניבסקי שליט”א בס’ דרך אמונה ח”ב (פ”ג מתרומות אות עט, ובציון ההלכה שם). וכן בציון ההלכה להלן (אות תיא). ועע”ש בביאור ההלכה (בהלכה ט ד”ה מקום) שכ’ שדעת מרן החזו”א שאין שום פקפוק על הנוסח המקוצר, ופירות שנתעשרו ע”י כן יכול לאכלן בלי שום חשש. עכ”ל. וכן בדרך אמונה בסוף הפרק (עמוד קיד) חזר על פסק החזו”א. ועע”ש בציון ההלכה (אות תעד) שאם יש לו טבל ודאי ואין לו הנוסח, יברך על הפרשת תרו”מ ויאמר: כל ההפרשות יחולו ככתוב בנוסח שברשותי כדת, ואח”כ יברך על פדיון מעשר שני ויאמר: פדיון המעשר שני יחול כמו שכתוב בנוסח שברשותי כדת. עכ”ל. וע”ע בציון ההלכה (אות תנט ותעה). וכן בשו”ת תשובות והנהגות ח”א (סימן תרסז) כ’, נהגו הרבה אנשים להפריש ולומר שהתרומות ומעשרות וחילולין יחולו כמו שכתוב בנוסח ההפרשה שבביתי. וכתב שזה מספיק. וששמע שהחזו”א זצ”ל בעצמו אמר שאין בזה פקפוק. ואמנם סיים שם שהוא לעצמו מחמיר כשאפשר לו לומר את נוסח ההפרשה בשלימותו, והוא משום מה שצידד שם להעיר ע”ד החזו”א. ע”ש. לפק”ד אין טענתו שם מחוורת כאשר עיני המעיין תחזינה מישרים, ולא הביא לה שום סמך. ע”ש. ועכ”פ מבואר דאיהו גופיה מיקל כהחזו”א להלכה ולמעשה, שהרי כ’ שהוא נוהג “להדר אם אפשר” לומר את הנוסח בשלימותו. ע”כ. והראוני שכן הביאו זאת להלכה בס’ שמירת שבת כהלכתה ח”א (פרק יא הכ”ג), ובס’ מנוחת אהבה ח”ג (פרק כד הלכה לו). וכן ראיתי שפסק בס’ משפטי ארץ אידלשטיין (פ”י ה”ב וה”ג). ושם בהערות הביא שכן הסכים בשיעורי הגר”נ קרליץ (פ”ג מתרומות הכ”ד), אלא שלכתחילה יאמר את כל הנוסח, כיון שדברי החזו”א הם חידוש. ע”כ. הנה לפנינו למעלה ממנין מאחרוני הפוסקים שהסכימו להקל כהגאון החזו”א להפריש תרו”מ ע”י הנוסח המקוצר. וכבר ביארנו בעניותי שיש לזה יסודות איתנים בהלכה. וכן עיקר להלכה להקל.

מהו הנוסח המקוצר הנכון להלכה 

כז. והנה בענין הנוסח המקוצר שיהיה אפשר להשתמש בו למעשה. נראה שאין להקל להפריש תרו”מ ע”י הנוסח המקוצר אלא כשאומר בנוסח: שיחולו כל ההפרשות “כמו שכתוב בנוסח” (שבסידור וכדו’), דכאשר אומר כן נמצא מייחד מקום לתרומות ומעשרות, דזה דבר מעכב. אבל אין להקל ולומר בנוסח: שיחולו כל ההפרשות “כדין”. דזה נראה שאינו מועיל אף בדיעבד, כיון שאינו מייחד מקום לתרומות ומעשרות. ותדע לך שכן הוא, שהרי הגאון החזון איש גופיה מלבד שגם במשנה ראשונה דיליה (בחזו”א דמאי), שאמנם כתב גם הנוסח שיחול “כמו שצריך מהדין”, מ”מ לא כתב זאת אלא לענין שזה מועיל בדיעבד, בעוד שלומר הנוסח שיחול “ככתוב בנוסח”, כתב להתיר גם לכתחילה. ע”ש בלשונו (העתקנו לשונו בתחילת דברינו). גם הנה במשנה אחרונה דיליה (בחזו”א ערלה, ובדפו”ח הובא בחזו”א דמאי שם) שחזר לחזק ולבסס את היתרו המדובר להפריש ע”י הנוסח המקוצר שיחול “ככתוב” וכו’, בא”ד כ’, ומיהו באומר “שיחול כמו שצריך מהדין”, שכתבנו שם (בחזו”א דמאי) דמהני, יש בזה מקום עיון, שהרי יש לפנינו כמה גווני ביחודן וכו’. (ר”ל דהא בעינן לעיכובא ליחד מקום לתרו”מ. דכל שלא יחד מקום לא עשה כלום כדכתב הרמב”ם (פ”ג מתרומות ה”ח) וע”ע בשו”ת הר צבי ח”א מזרעים (סימן מח סד”ה אבל) ובספר דרך אמונה ח”ב (פ”ג מתרומות בציון ההלכה אות קנב). ועוד. ובנ”ד איכא עכ”פ לאיסתפוקי אי נידיניה כקבע מקום). והניח החזו”א בצ”ע ע”ש. וא”כ בודאי הגמור שאין מקום להתיר לכתחילה להפריש תרו”מ ולומר שיחולו ההפרשות “כמו שצריך מהדין” (וכדו’). ואם טעה ואמר בנוסח זה, יחזור ויפריש בלא ברכה ויאמר שיחול “ככתוב בנוסח”. וכן ראיתי בקונטרס הל’ תרו”מ שנדפס ע”פ החזו”א (מובא בסו”ס דרך אמונה ח”ג, עמוד שעח) שכתב שיאמר: כל ההפרשות וחילול מעשר שני יחולו כמו שכתוב בנוסח שברשותי כדת. עכ”ל. ותל”מ. וכ”ה בשו”ת דברי יחזקאל שרגא ח”א (עמוד עו). וגם זה עד ממהר לפק”ד דהדר ביה החזו”א מההיא. וכן תראה בשו”ת אור לציון ח”א (חיוד סי’ כד) אשר הבאנו שהסכים להיתר החזו”א, והוא לא הביא את ההיתר רק באופן שאומר שיחול הכל כמו שכתוב בנוסחו כדת. וע”ש. וכ”ה בשו”ת מנחת יצחק ח”א (סי’ פה) ובס’ קריינא דאיגרתא ח”ב (סימן קלג) ובשו”ת תשובות והנהגות ח”א (סימן תרסז). ולא דבר ריק הוא. ושו”ר שכן פסק להדיא הגאון מופה”ד כמוהר”ח קנייבסקי שליט”א בס’ דרך אמונה ח”ב (פ”ג מתרומות אות עט), בזה”ל: אבל לא יאמר שיחול הכל כמו שצריך מן הדין, שהרי ע”פ דין יכול לייחד מקום למעלה או למטה או בשאר רוחות, וא”כ אין כאן בירור. ואם אמר כן חל בתערובות. ע”כ. והניף ידו שנית בסוף הפרק (עמוד קיד). וכן עיקר להלכה ולאפוקי ממה שראיתי בס’ אחד שראיתי שכתבו להיפך. וכעת ראיתי בס’ שמירת שבת כהלכתה ח”א (פי”א הלכה כג) ובספר מנוחת אהבה ח”ג (פכ”ד הלכה לו) שהביאו הנוסח המקוצר בלשון, שיחולו “כדין”. וליתא.

הוספה נחוצה לנוסח המקוצר

כח. ועוד יש לעורר על אודות הנוסח המקוצר להפרשת תרו”מ, שהרי אדם שעושה כן כלומר שמפריש מעט יותר מאחד ממאה ואומר שיחולו ההפרשות ככתוב בנוסח שבסידור, אף אם הוא ת”ח ויודע כל הל’ תרומות ומעשרות, הא סוף סוף בשעה שהוא מפריש את המעט יותר מא’ ממאה ואומר את הנוסח, מסתבר וקרוב לודאי שאינו מהרהר כלום על שאר הפירות שבסל, אלא מחשבתו היא רק על המעט יותר מא’ ממאה שהפריש מהפירות. ובפרט אם הוא טריד קצת באיזה ענין ואין מחשבתו פנויה לגמרי. וכ”ש בשאר כל אדם, אשר רוב העולם ואפ’ מי שלמד פעם הל’ תרו”מ, מ”מ כשאומר בסתם שיחולו ההפרשות ככתוב בנוסח אינו מהרהר כלום על שאר הפירות שבסל, וא”כ איך יחולו בהם המעשרות. ועוד דאם נאמר שיש כאן פגם בשאר ההפרשות שצריכות להיות בשאר הפירות אז יש פגם גם בהפרשה שבא’ ממאה של התרומת מעשר. וכמו שביארנו ועוררנו בפרטים אלו בתשובתנו שבענין הפרשת תרו”מ שבחנויות (ענף ו). ע”ש, ומשם בארה, ואשר על כן נלע”ד ברור שגם בנ”ד אין להקל להפריש ע”י אמירת הנוסח המקוצר, אא”כ אומר בפירוש שעושה גם את ההפרשות שבשאר הפירות (מעשר ראשון  ומעשר שני או עני) וצריך לומר כלשון הזו: “כל התרומות ומעשרות שצריך לעשות גם בפירות שהוצאתי מהסל וגם בשאר הפירות שנשארו בסל, הכל יהיה כמו שכתוב בנוסח הפרשת תרומות ומעשרות שבסידור”. או לשון כיוצ”ב. (אלא שהנוסח שכתבנו נעשה בשפה הפשוטה ביותר שיכלתי כדי שיועיל לכל אדם, גם למי שאינו מבין כלל בעניני תרומות ומעשרות וע’ בזה בסמוך). והעיקר שיזכיר בפיו גם את ההפרשות שצריך להפריש בשאר הפירות. וקרוב מאוד בעיני שדבר זה שצריך להזכיר בפיו את שאר ההפרשות (או עכ”פ שברור לו שהתכוין לזה במחשבה) הוא לעיכובא, ואם לא עשה זאת הרי הוא חייב לחזור ולומר את הנוסח (המקוצר) כהוגן. וכמשנ”ת, בס”ד.

דין מי שאינו מבין כלל מה הם תרומות ומעשרות

כט. גם ראיתי לבאר אודות מה שראיתי בכמה מספרי זמנינו שנראה שהבינו שהנוסח המקוצר אשר יסד החזו”א ז”ל נועד לבורים ועמי הארצות שאין להם שום ידיעה בעניני ההפרשות. דבאמת לא היא, אלא הנוסח נתקן לאדם שיודע עכ”פ באופן כללי מה הם ההפרשות, אלא שאינו זוכר בע”פ את הנוסח ואין לו אפשרות להשיג כעת נוסח הפרשה, אז מותר לו להפריש ע”י הנוסח המקוצר. אבל אדם ע”ה שאינו יודע בין ימינו לשמאלו בעניני תרו”מ, כשם שלא יועיל אם יאמר את כל נוסח ההפרשה הארוך וכמו שביארנו זאת במק”א, כ”ש שלא יועיל אם יאמר רק את הנוסח המקוצר, דודאי הא גרע טפי. וע”ע בשו”ת תשובות והנהגות ח”א (סי’ תרסז). וע”פ דברינו הלא תראה שאין מקום לראיה החותכת שהביא בשו”ת אבני ברזל ח”א (סס”י קטז) נגד החזו”א. ע”ש. ולעיל (אות כה) כתבנו בזה קחנו משם. אלא שתלי”ת זכינו לחדש שם (והבאנו זאת לעיל אות כח) דמ”מ בשעה”ד גם אדם שאינו יודע כלום בעניני ההפרשות רשאי להפריש בנוסח מקוצר בז’ הלשון: “כל התרומות ומעשרות שצריך לעשות גם במעט הפירות שהוצאתי וגם בשאר כל הפירות, הכל יהה כמו שכתוב בנוסח הפרשת תרומות ומעשרות שבסידור”. אלא שהעלינו שם שאדם כזה שאינו מבין כלל בעניני ההפרשות עדיף שיבקש מאדם אחר שמבין בזה שיפריש לו מפירותיו תרו”מ, ובזה אתי שפיר. וכמו שכן הורו הגאון החזון איש (דמאי סי’ טו סוף אות ו) והגאון רבי צבי פסח פראנק בשו”ת הר צבי ח”א מזרעים (סס”י מח). וכתבנו שם שכן משמע להדיא דעת הגאון מהר”מ ן’ חביב בס’ תוספת יוה”כ (יומא פג. ד”ה ולפי) בדעת הר”ן שם. ע”ש. ודלא כהחולקים. ואכמ”ל.

הנוסח המקוצר – בכל מצב או רק בשעת הדחק

ל. והנה נראה ברור שאין להפריש ע”י הנוסח המקוצר אלא בשעת הדחק כגון, שנמצא בדרך במקום שאין לו שם נוסח הפרשה מושלם, ואינו זוכר את הנוסח השלם בע”פ, או בכל שעה”ד כה”ג, אבל שלא בשעת הדחק נראה שאין כדאי כ”כ להקל קולא זו. אלא כל המפריש תרו”מ צריך לומר את כל נוסח ההפרשה בשלימות תיבה בתיבה אות באות ללא תוספת וללא מגרעת. (וכן חייב להבין את נוסח ההפרשה עכ”פ באופן כללי, וכמו שביארנו בתשובה שבענין ההפרשה שבחנויות (ענף ו). קחנו משם). וכן תראה למרא דהאי שמעתתא הגאון החזו”א גופיה שלא כתב היתר זה אלא לאדם “שנמצא בדרך ואין בידו הנוסח ואינו בקי להפריש בעל פה”. ע”ש. ומבואר מזה בבירור שאדם שיכול לומר את כל הנוסח, אין לו לסמוך על קולא זו. גם בקונטרס הל’ תרו”מ שנדפס ע”פ החזו”א (מובא בשו”ת דברי יחזקאל שרגא ח”א עמוד עו, וכן בסו”ס דרך אמונה ח”ג, דשע”ח ע”א) אחר שכתב את ההיתר המדובר, כ’ בזה”ל: וראוי לחבר (בן תורה, וכל יר”ש) ללמוד את הלכות הפרשת תרו”מ שיהיה בקי בהם, ושיהיה הנוסח המלא של ההפרשה שגור בפיו, כי אי ידיעתם היא שכחת התורה ומורה על מיעוט ההתעסקות בה. ע”כ. וכ”כ הגאון כמוהר”ח קנייבסקי שליט”א בס’ דרך אמונה ח”ב (הל’ תרומות פ”ג אות עט). וכ”כ עוד שם בביאור ההלכה (בהלכה ט’, ד”ה מקום), שאע”פ שדעת החזו”א שאין שום פקפוק על הנוסח הקצר וכו’, מ”מ אין ראוי לת”ח לנהוג כן תמיד, דהוי כשכחת התורה. ע”כ. וכ”כ עוד בדרך אמונה שם (בספ”ג, עמוד קיד). וע”ע בשו”ת אור לציון ח”א (חיו”ד סי’ כד) הנ”ל. וכן ראיתי בשו”ת תשובות והנהגות ח”א (סס”י תרסז) שאף שמיקל כהחזו”א, סיים שלעצמו מחמיר כשאפשר לו לומר את נוסח ההפרשה בשלימותו. ע”ש ודו”ק. וכ”כ בסי’ משפטי ארץ אידלשטיין (פ”י ה”ב). ושם בהערה הביא שכ”כ בשיעורי הגר”נ קרליץ שליט”א (פ”ג מתרומות הכ”ד) כיון שדברי החזו”א הם חידוש. ושכ”כ בס’ קרינא דאיגרתא ח”ב. וכו’. והדברים נמצאים בקריינא דאיגרתא ח”ב. (סי’ קלג) וזל”ק: מרן החזו”א הורה שיכולים לומר “הכל יהיה כמו שכתוב בנוסח של הפרשת תרו”מ”, ודיו. אלא שאין זה משנת חסידים להתנהג כן תמיד, דהוי כזלזול במצות הפרשת תרו”מ. ע”כ. וזה ברור. ומכאן תשובה מוצאת למה ששמעתי שיש שמקפידים להפריש תמיד ע”י הנוסח המקוצר, ואומרים שזה עדיף מלומר את הנוסח השלם. וזכורני ששמעתי איזה טעם שנתנו לדבריהם, ואיני זוכרו, רק זכורני שהיה טעם לפגם במחילה מכבודם. עכ”פ הנה לפניך שחור ע”ג לבן שלא הותר זאת אלא בשאי אפשר לו לומר את הנוסח המלא. וכן ראיתי בס’ מנוחת אהבה ח”ג (פכ”ד הלכה לו) שהוכיח במישור מדברי החזו”א שלא הותר להפריש ע”י הנוסח המקוצר אלא בשה”ד. ודלא כמי שנראה מדבריו שהוא לכתחילה.