בענין קפריסין וסמדר (ח”ב)

(פורסם ב’תנובות שדה‘ גיליון 17 לצפייה בגיליון לחץ כאן)

(לחלק א’ של המאמר לחץ כאן)

א. במאמר הקודם1*  הובאה הגמרא בברכות2* “והלכתא כמר בר רב אשי דזריק את האביונות ואכיל את הקפריסין,

ומדלגבי ערלה לאו פירא נינהו, לגבי ברכות נמי לאו פירא נינהו, ולא מברכינן עליה בורא פרי העץ אלא בורא פרי האדמה”.

המהרש”ל לא גרס את הנ”ל, והביא שזהו לשון בה”ג, וכן מובא בתוס’ שם שזהו לשון בה”ג וכתבו ע”ז וז”ל: “והיה אומר הר”מ דלגבי ערלה לאו פירא הוא, היינו משום דכל המיקל בארץ, הלכה כמוהו בחו”ל, אלא בארץ ודאי הוי פירא, ומברכינן עליה ב”פ העץ, ובברכות ליכא חילוק בין בארץ לחו”ל” עכ”ל.

והנה רבינו יונה כתב על ל’ בה”ג הנ”ל (“מדלגבי ערלה לאו פירי הוא”) דאין הלשון מכוון כ”כ, שהרי פרי הוא ונוהג בו ערלה בארץ, אלא הכי קאמר: ומדלגבי ערלה לאו ודאי פירי הוא, שבארץ בלבד נוהג מן הספק ובחו”ל אינו נוהג, לגבי ברכה נמי לא דיינינן ליה כפרי העץ ולא מברכין עליה ב”פ העץ, כמו אם היה ודאי פרי, אלא בפה”א, שבברכה זו יצא מספק, שאם הוא פרי האדמה כבר בירך ברכה הראויה לו, ואם הוא פרי העץ יצא בברכה זו, דהא תנן בירך על פירות האילן בפה”א יצא עכת”ד. ודבריו מובנים בפשטות, ואדרבא רבים מתקשים בהבנת שיטת התוס’ (והרא”ש) מדוע לחייבו ברכת בורא פרי העץ אף שלכאורה הוי ספק ברכה.

ונראה ששיטת התוס’ (והרא”ש) שקפריסין בעצם הוי פרי, וכדעת הברייתא ור”א ואין כדאי דעה יחידאה דר”ע לבטל ברכת בפה”ע. רק לגבי ערלה בחו”ל שכך נאמרה הלכה שספק פטור בה 3*  ומספיק ספק כל דהוא 4* כדי לפטור מערלה – מספיקה דעה יחידאה דר”ע כדי לפטור. וז”ש התוס’ שבברכות אין חילוק בין הארץ לחו”ל, ובשניהם יברך בפה”ע ואינו נחשב לספק ברכות. ונמצא, שדעת הרא”ש והתוס’ קפריסין הם בעצם פרי וברכתם בורא פרי העץ, ורק לגבי ערלה בחו”ל מתחשבים בדעת יחיד דרבי עקיבא ופוטרים.

ב. החכמת שלמה על השו”ע 5* מקשה על הרע”ב הפוטר סמדר מערלה (כשיטת הרמב”ם) וז”ל:

ונשאלתי שהוא סותר דברי הגמ’ בפ”ו דברכות, דשם אמרינן להדיא (דל”ו ע”ב) דבשאר אילנות מודים רבנן לר”י ע”ש, ולכאורה הוא תמוה באמת. ומיישב שם וז”ל: … לפי מה דגרסינן שם בגמ’ דברכות אח”כ והלכתא כמר בר רב אשי דזרק את האביונות ואכל את הקפריסין, ומדלגבי ערלה לאו פרי הוא, לענין ברכה נמי לאו פרי הוא והנה הרא”ש לא גריס ליה ופוסק דמידי הוי פרי, אבל הרי”ף גריס ליה שפיר. ולפ”ז נראה דהר”ש והרע”ב גרסינן בש”ס וס”ל דלא כדקאמר תחלה דרבנן מודים בשאר פירות, רק ס”ל כדקאמר מעיקרא דגם בשאר אילנות לא הוי פרי, עכ”ל. ובהמשך מיישב קושיית הגמ’ משביעית ואח”כ כותב וז”ל: “וכיון דקי”ל כמסקנת הש”ס דקאמר והלכתא כמר בר רב אשי ס”ל דלרבנן בכל אילנות לאו פרי הוא” עכ”ל

וכדי לבאר דבריו יש להקדים:

ידועה מחלוקת המ”א והט”ז האם שומר של הפרי (החייב בערלה מדכתיב “וערלתם ערלתו את פריו” ומרבינן מ “את” גם שומר הטפל לפרי) חייב בברכת בורא פרי העץ.

הט”ז (באו”ח סי’ ר”ד סקט”ו) האריך להוכיח דיברך עליו ב”פ האדמה דמצד עצמו לא הוי פרי רק מצד הריבוי אסור, ולענין ברכה דליכא ריבוי ודאי לא הוי פרי. ולכן כתב שעל קליפת פרי הנקרא “מראנצין” שמרקחין אותם יברך ב”פ האדמה. אמנם המ”א 6* וכתב לברך ב”פ העץ, כי לגבי ערלה פרי הוא. וכתב המחה”ש טעמו דאע”ג דמרבי ליה מ”את” ודרשינן הטפל לפריו, אפ”ה פרי מקרי דהריבוי אתי לרבות שיהיה פרי. וי”ל שהחכמת שלמה נקט כהמ”א וכפי שיתבאר לקמן אי”ה.

ג. על פי הנ”ל נראה לפרש את הגמרא דברכות הנ”ל, שבתחילה הקשו מדוע מותר לאכול קפריסין של ערלה בחו”ל, והא בברייתא ברכת קפריסין היא ב”פ העץ. ומתרצים: הוא דאמר כר”ע דתנן ר”ע אומר אין מתעשר אלא אביונות בלבד (ולא קפריסין) – ולפ”ז הברייתא ור”ע חולקים האם קפריסין נחשב לפרי. ובהמשך שם מקשים: ותיפוק ליה דנעשה שומר לפרי, ורחמנא אמר “וערלתם ערלתו את פריו” את הטפל לפריו, ומאי ניהו שומר לפרי. ופירש”י ותיפוק ליה דאי נמי רבי עקיבא דאמר לענין מעשר לאו פירא נינהו – לענין ערלה אסירי קפריסין דהוי לי שומר. ולפי הקושיא אין מחלוקת בין ר”ע לברייתא לענין ערלה. ולאחר נסיון לתרץ ולהסביר מדוע אינו שומר ודחייתו, מביא רבא תירוץ נוסף שהקפריס כיון שאינו נמצא בגמר הפרי – אינו נחשב לשומר. ושואלת – הגמ’ מרב נחמן שאמר גבי מתחלי דערלה (ופירש”י כשהתמרים קטנים קודם בישולם) וקא קרי ליה שומר לפרי. ומתרצים דר”נ כר”י דאמר סמדר אסור מפני שהוא פרי ופליגי רבנן עליה.

ופירש”י שם דלרבי יוסי כופרא הוי פרי, ואע”פ שלא נגמר, לפיכך שומר שלו חשוב שומר. והנה, לפי תירוץ זה – קפריסין בערלה הוא במחלוקת רבנן ור”י: לר”י (ולר”נ) שאמר סמדר הוא פרי – הקפריסין ששומר על הסמדר חשוב שומר לפרי וחייב בערלה. אך לרבנן דסברי סמדר אינו פרי גם קפריסין (ששומר על הסמדר ואינו נמצא בגמר הפרי) – פטור מערלה. והנה לשיטת המג”א שזכרנו לעיל, שומר לפרי הוי כפרי גם לענין ברכה, ומובן שלר”י ברכת קפריסין הוא בורא פרי העץ.

והשתא דאתינן להכא, ומצאנו מחלוקת בין רבי יוסי ורבנן לענין בורא פרי העץ י”ל (לפי תירוץ זה) דגם הברייתא שחייבה ב”פ העץ – (יסביר ר”ע ש) הוא מטעם שומר לפרי, וכרבי יוסי (ורב נחמן). ולפ”ז אין הכרח שר”ע חולק על הברייתא: ר”ע סובר שקפריסין בעצם אינו פרי, אך הברייתא מחייבת מצד שומר לפרי כרבי יוסי, ולכן נחשב לפרי גם לענין ברכה. 7* ומר בר”א שאכל הקפריסין, ס”ל כרבנן במשנה דפליגי ארבי יוסי, וסברי דסמדר וקפריסין אינם פרי וברכתם בורא פרי האדמה.

ד. בהמשך הגמרא שם מקשים ממשנה דשביעית, דמשמע התם דבשאר אילנות (חוץ מגפן) לא פליגי רבנן עליה דר”י וסמדר הוי פרי. ומתרץ רבא דשומר הוי רק היכא דכי שקלת ליה לשומר, מיית פירי דלא כבקפריסין. ולפי תירוץ זה קפריסין לכו”ע לא הוי שומר, וטעם הברייתא הוא משום דהוי פירא ודלא כר”ע. ובהמשך שם יש גורסים כהנ”ל והלכתא כמר בר”א וכו’.

וע”פ הנ”ל יובן להפליא לשון החכמת שלמה: הרא”ש דלא גריס ההמשך והלכתא וכו’, פוסק דהוי פרי וכנ”ל 8* דר”ע הוא דעת יחיד ורק לגבי ערלה בחו”ל מקילין כוותיה. אבל הר”ש והרע”ב דגרסי לא יכולים ללמוד למסקנא כהתירוץ האחרון של רבא: דלפי תירוצו האחרון קפריסין לכו”ע לא הוי שומר והברייתא שסוברת שמברכים ב”פ העץ ודאי סוברת שהוא פרי מצ”ע והוי ר”ע דעת יחיד נגד ר”א וברייתא דמסייעת לר”א, וא”כ צ”ל הברכה ב”פ העץ. ומזה שאומרים שהלכתא ברכתו ב”פ האדמה, מוכח דלא כדקאמר “תחלה” 9* דרבנן מודים בשאר פירות, אלא דגם בשאר אילנות סמדר לא הוי פרי, ולכן קפריסין לא הוי שומר, וטעם הברייתא הוא כר”י דהוי שומר, וא”כ אין זה דעת יחיד (דר”ע) נגד הברייתא, אלא ת”ק במשנה נגד הברייתא (הסוברת שמברך בפה”ע רק מצד “שומר”). וזה פירוש הלשון וברכה דומה לערלה דכיון שאינו שומר לדעת ת”ק כך גם לענין ברכה. ומובנת מסקנת הגמ’ דמברכים בורא פרי האדמה. נמצא ההסבר בדברי החכמת שלמה, שלדעת הרע”ב הגורס והלכתא וכו’ יש מחלוקת בסמדר וקפריסין בין ת”ק לר”י (והברייתא כרבי יוסי) לענין ערלה וברכה.

ה. במאמרי הקודם (“תנובות שדה” חוברת 17) כתבתי שהרמב”ם והב”י פוסקים כר”ע לענין דלא הוי פירא, אך הב”י מסתפק האם להחמיר כר’ יוסי בסמדר ובקפריסין (דלדעתו הוי שומר וכמו הפרי). ואף כי הובאו שם המקורות עדיין צ”ב, שיש להבין  את שיטת הרמב”ם הפוטר קפריסין בערלה גם בארץ, ורבינו יונה הקשה על שיטה זו דאע”ג דהלכה כר”ע מחבירו, ה”מ כשחולק עם יחיד, ואין לו שום סיוע, אבל הכא הברייתא מסייעא ליה (לר”א) דתניא על הקפרס אומר בפה”ע. ודי שנפסוק הלכה כר”ע בחו”ל בלבד מטעם דכל המיקל בארץ הלכה כמותו בחו”ל, אבל בארץ יהיה הלכה כר”א לחומרא ועיי”ש.

ועוד יש להבין מה שכבר הקשה הגאון רבי שלמה עמאר שליט”א 10* על הב”ח המסביר שהטור 11* שהשמיט סמדר משום שהסתפק שמא הלכה כרבי יוסי לחומרא – דקשה לומר שחשש לדעת ר”י במקום חכמים.

ועוד, קשה ביותר על מ”ש שם שהב”י פסק כהרמב”ם הפוסק כר”ע לקולא גם בארץ ישראל, והוא לכאורה דעת יחיד ודלא כפשטות הגמרא, ודוקא בסמדר משמיט את הדין ומסתפק שמא הלכה כרבי יוסי במקום חכמים ודלא כהרמב”ם. 12*

וכן יש להבין את הוכחת הש”ך (יו”ד סי’ רצ”ד סק”ז) דמוכח בש”ס בגמ’ הנ”ל דמאן דמחייב בתמרות, כ”ש בקפריסין דהויין טפי פרי מתמרות, ואיך ייתכן שמרן בשו”ע המחמיר בתמרות בא”י יקל בקפריסין.

ואמנם ע”פ הנ”ל אתי שפיר: מעיקרא לפי הקס”ד שטעם הברייתא לברכת ב”פ העץ הוא משום דהוי פרי מצ”ע, רצתה הגמרא להקל רק בחו”ל. אבל למסקנה (לדעת הרמב”ם והשו”ע) שיש מחלוקת האם קפריסין הוא שומר 13* (וחייב בערלה ובברכת בפה”ע) 14*  – יש לומר שטעם הברייתא לברך ב”פ העץ (רק) מטעם דהוי שומר (כרבי יוסי). ואתיא שפיר: רבי עקיבא כלל לא חולק גבי ערלה וברכה אלא סובר דמצ”ע לא הוי פרי, ובזה הלכה כמוהו דהברייתא לא חלקה בענין זה.

ולכן פסק הרמב”ם דקפריסין לא מתעשר (ואפשר דכן דעת השו”ע). וכן התיר קפריסין בערלה בארץ ישראל דאינו פרי. וכן פסק שיברך ב”פ האדמה על קפריסין כת”ק, ולא כהברייתא הסוברת כר’ יוסי האוסר בסמדר ואזיל לשיטתיה דאין הלכה כרבי יוסי.

והב”י כהרמב”ן לענין דלא הוי פרי מצ”ע, וכ”מ בפירושו בכס”מ על הרמב”ם. אלא שמסתפק דלמא לחומרא הלכה כרבי יוסי בא”י דנת”ל שהברייתא מסייעת לרבי יוסי וסוברת שמברך בפה”ע מטעם שומר לסמדר כרבי יוסי ואינו דעת יחיד. ואמנם הרמב”ם פסק גם בזה לקולא, אך הב”י הסתפק, ואתי שפיר דברי הב”ח דאין זה רבי יוסי לבדו נגד חכמים דהברייתא מסייעתיה. 15*

ועפ”ז יש ליישב קושיית הש”ך הנ”ל,  שלפי הנז’ למסקנת הגמ’ שקפריסין מצ”ע אינן פירי, י”ל דגריעי מתמרות וברכת ב”פ העץ רק מטעם דהוין “שומר”, אך להאומרים שאינן “שומר” כת”ק במשנה, וכפסק הרמב”ם, אין הוכחה כלל מתמרות. וכמובן שאף להשו”ע שמחייב תמרות בא”י בערלה – יכל לפטור בקפריסין 16*  אם אינן שומר 17*. נמצינו למדים, לדעת הרמב”ם והשו”ע קפריסין אינם פרי ואין זה בסתירה להברייתא. ואילו להרמב”ם – קפריסין אינן גם “שומר” ופטורים לגמרי מערלה. דהלכה כת”ק. אך מרן בשו”ע מסתפק דלמא לחומרא הלכה כר”י וקפריסין הוי “שומר”, דהברייתא מסייעתיה בזה.

ו. בסימן ר”ב פסק בשו”ע שיברך על הקפריסין בפה”א. וכתב בשו”ע הרב (לאדמו”ר בעל התניא) שהוא לכתחילה, ובדיעבד אם בירך בפה”ע – יצא. וכ”כ רעק”א וכ”פ במשנ”ב.

ויש לדון לענין מעשר. דהרמב”ם (הל’ תרומות פ”ב ה”ד) פסק דהקפריסין פטורים מפני שאינן פרי, ולהט”ז והש”ך מובן שיש לעשר (דהוי ספק פרי) אמנם לפי ביאורנו הנ”ל אפשר לומר שהשו”ע לא חולק על הרמב”ם לענין מעשר. ובשו”ע הרב (סי’ ר”ב ס”ט) כתב שיברך בפה”א לכתחילה, וכ’ שכן הדין לגבי קליפה השומרת (של מראנצי”ן) ודלא כהמ”א. וביאר בארוכה בקונטרס אחרון שם שאף שהרמב”ם פסק כר”ע גם בא”י, לא קי”ל הכי כמ”ש ביו”ד סי’ רצ”ב. ומדבריו משמע שאין הלכה כר”ע שפטר קפריסין ממעשר בא”י ודלא כהרמב”ם, וכהעולה מהש”ך והט”ז הסוברים שהוא ספק פרי לענין ערלה. ומאחר שלא מצאתי מי שמפרש את דעת השו”ע באופן אחר נראה דיש לעשר הקפריסין.

העולה לדינא:

 א. דעת הרמב”ם שקפריסין פטורים ממעשר ומערלה אף בארץ, וברכתם בורא פרי האדמה. ונראה שאחר שהדגיש הרמב”ם להדיא שאין זה פרי, אם בירך בפה”ע לא יצא, וישוב ויברך.

ב. דעת הש”ך והט”ז ושו”ע הרב, שאסורים בערלה מספק, וברכתם (לכתחילה) בורא פרי האדמה ובדיעבד אם בירך בורא פרי העץ יצא. ומובן שיעשר ללא ברכה. ונראה שסוברים כן בדעת השו”ע18*.

ג. ולענ”ד נראה להלכה (ויש להדגיש שאין זה פסק אלא להשאיר לעיון מורי ההוראה), שברכת קפריסין לכתחילה בורא פרי האדמה, ובדיעבד אם בירך בורא פרי העץ יצא י”ח מספק, ולענין ערלה יש להחמיר בא”י. ולענין מעשרות לדעתי העניה יש לעשר ללא ברכה. 19*

1. בעניין קפריסין (‘תנובות שדה’ חוברת 17).
2. דל”ו ע”ב. [עי’ במאמרו של יו”ר המכון הרש”ז רווח בגליון מס’ 14 עמ’ 29 ואילך, דיון ארוך בסוגיא זו. העורך].
3. שלכן המיקל בארץ הל’ כמותו בחו”ל (עיין בביאור הגר”א או”ח ר”ב סק”ו).
4. ר”א בפ”ד יו”ד סי’ רצ”ד מותר ואפילו בספק שיותר נוטה לאיסורא… ואפילו בספק…. דקי”ל בעלמא דלא הוי ספק נראה דמותר בח”ל.
5. סי’ ר”ב ס”ו.
6. סי’ ר”ב סקי”ז.
7. משא”כ לענין מעשר, ודלא כמו שחשבו תחילה שר”ע חולק על הברייתא. ולתוספת והרחבת הביאור יש לפרש הגמרא באופנים שונים לשיטות הט”ז והמג”א. מר בר רב אשי סמך על רבי עקיבא הסובר שקפריסין אינן פרי. ובתחילה יוצאים מתוך הנחה שבזה חולק על הברייתא: הברייתא שאומרת שמברך על הקפריסין בורא פרי העץ – סוברת שהוא פרי. ורבי עקיבא סובר שאינו פרי. ובחוץ לארץ סמך מר בר”א על ר”ע המיקל. ושאלה הגמרא: הרי גם לרבי עקיבא הסובר שאינו פרי (לענין מעשר) צריך לומר שמחייב בערלה מצד “שומר” לפרי ואין בערלה מחלוקת, ועל יסוד מה מיקל מר בר”א? ומתרצים שקפריסין אינו “שומר” לפרי ואין בערלה מחלוקת, ועל יסוד מה מיקל מר בר”א? ומתרצים שקפריסין אינו “שומר” כי “שומר” צריך להיות מגמר הפרי שלא כקפריסין. ועל זה מקשים מרב נחמן שמדבריו נובע שקפריסין נחשבים לשומר (ואין מקום לחדש שחולק על רבי עקיבא אם שומר צריך להיות בגמר פרי). ומתרצים: רב נחמן מודה ששומר צריך להיות בגמר פרי, אך בקפריסין הנמצאים רק בשלב הסמדר (אשר כבר מצאהו מחלוקת האם הוא נחשב לפרי) סובר רב נחמן כרבי יוסי שסמדר הוא פרי ובמילא הקפריסין הינו שומר הנמצא בזמן הפרי. אמנם לתנא קמא הסובר שסמדר אינו פרי – גם הקפריסין אינו שומר וכך יסבור רבי עקיבא לדעת מר בר רב אשי. והנה, לומדי הגמרא רגילים לפרש כאן שחזרנו למחלוקת: לפי הברייתא – קפריסין הם פרי, ולכן חייבים בערלה. ולרבי עקיבא אינן פרי ולא “שומר” ופטורים מערלה. וכך באמת יש לפרש לשיטת הט”ז הנ”ל. אמנם לשיטת המגן אברהם יש לפרש באופן אחר: אמנם בתחילה יצאנו מתוך הנחה שלהברייתא קפריסין הם פרי, אך לאחר שהגענו למחלוקת האם קפריסין נחשבים לשומר אפשר לומר שטעם הברייתא המחייבת ברכת בורא פרי העץ הוא מטעם שנחשב שומר (וכנ”ל שלשיטת המ”א ברכת השומר היא בפה”ע) ולא מטעם שנחשב לפרי, ולפי זה אפשר לומר שאין מחלוקת בין ר”ע להברייתא. בסגנון אחר: בתחילה היה מובן שלהברייתא הוי פרי ושאלנו שגם ר”ע צריך לחייב בערלה מצד שומר. אך לאחר התירוץ י”ל אפכא, הברייתא לא חולקת על ר”ע ואין הכרח שסוברת שהוא פרי וטעם ברכת ב”פ העץ הוא רק מטעם “שומר” משא”כ לענין מעשר, ודלא כמו שחשבו תחילה שר”ע חולק על הברייתא.
8. ס”א
9. כוונת הח”ש ב”תחלה” לתירוצו האחרון של רבא שהוא תחלה ל”והלכתא”.
10. נדפסה בתנובות שדה חוברת 12. וכן שמענו ממנו בעל פה ביום עיון שנערך בט”ו בשבט.
11. וכן השו”ע.
12. וידוע שדרכו של הב”י בעניני זרעים לפסוק כהרמב”ם, וגם כאן מביא כלשון הרמב”ם והשמיט סמדר.
13. ותלוי במחלוקת ר”י ורבנן גבי סמדר.
14. כדעת המ”א דהא בהא תליא.
15. ולענין ברכה פסק בשו”ע לברך בפה”א ולפי הנ”ל הוא מספק. ונ”מ אם בירך בפה”ע י”ל שלא יחזור ויברך בפה”א דדלמא הלכה כר”י והוי פרי. וכ”ז לשיטת המ”א. אמנם להרמב”ם פשוט שיחזור ויברך וכבפנים, וי”ל שלכן דייק וכ’ בהל’ ברכות (ח,ו): “מפני שאינו פרי”
16. ונראה שהש”ך ס”ל כהט”ז (ודלא כהמ”א) ו”שומר” לא חייב בברכת בפה”ע, ולכן הוכיח מתמרות דכ”ש קפריסין (דלשיטתיה טעם הברייתא משום דהוי פרי). וכעין סיוע לזה מהא דכתב בסק”ה הוכחת הב”ח מדהשוו בקפריסין ערלה וברכה מוכח שגם תמרים שאינם מתבשלים ומברכים עליהן שהכל אינם חייבים ברבעי ודחה דבריו מטעם די”ל מאי דלא הוי פירי לגבי ערלה ודאי לא מברכינן בפ”ע אבל י”ל דמאי דהוי פירי לענין ערלה משכחת לה נמי דמברכין שהכל. ונראה מדבריו ש”את” הטפל לפריו אינו בא לעשותו כפרי (שא”כ היה מברך בפה”ע) אלא כהט”ז שאינו פרי והריבוי לענין ערלה בלבד.
17. ומצאתי ב”מילואים” שתמרות – פרי מדרבנן אך לענין ברכה לא טובות הנה מהעלים. מה שאין כן קפרס אף שמצד עצמו אינם פרי דבלעדם מיית פירי, מ”מ לענין ברכה ברכתם ב”פ העץ (להברייתא) כיון שצומחים מהאילן. ולא הבנתי מדוע יברך ב”פ העץ על דבר שאינו פרי הצומח מהאילן. אבל לשיטתנו לא לפי סיום הגמרא (שתלוי אם מיית פירא בלעדיו) אלא כהתירוץ הקודם אתי שפיר, וכפתור ופרח: הברייתא סוברת כר”י שהוא שומר לפרי וכבפנים ולכן ברכתו ב”פ העץ, אף שמצד עצמו גרוע מתמרות, אמנם, להלכה סובר הרמב”ם דלא הוי שומר וגרע מתמרות ולכן אף להשו”ע שמחייב בתמרות אין הוכחה כלל לקפריסין.
18. בערלה – מפורש בש”ך ובט”ז, ומובן שכ”ה במעשר. ולענין ברכה כ”כ המפרשים רעק”א ועוד וכ”פ במשנה ברורה.
19. והנה כתב השו”ע הרב בקונטרס אחרון שם בביאור ע”ז שלכתחילה יברך בפה”א ובדיעבד יצא בבפה”ע וז”ל: עי’ הרר”י דטעמי’ דבה”ג ג”כ משום ספיקא הוא ואף שהרי”ף לא הזכיר ח”ל והרמב”ם פסק כר”ע גם בא”י – לא קי”ל הכי כמ”ש ביו”ד סי’ רצד אבל מ”ש המ”א צע”ג וכו’ ע”כ. וממשיך להקשות על המ”א המשוה ערלה לברכה. ואף כי עמקו דברי רבינו בקו”א נ”ל: בפשטות, מביא חיזוק לשיטתו שרק לכתחילה יברך בפה”א ובדיעבד יצא בבפה”ע מדברי הר”י שכתב שפסק הבה”ג הוא רק מספק. ואף שקשה מהרמב”ם הפוסק שאינו פרי ופוטר בערלה גם בא”י – עונה ע”ז שמסי’ רצ”ד עולה דלא קי”ל כוותיה. ולאידך גיסא: מחזק את שיטתו שגם בקליפי מראנצי’ן לכתחילה יברך בפה”א ולא כהמ”א הסובר שברכתם לכתחילה בפה”ע מאחר שחייבים בערלה. ואולי יש להוסיף: נתבאר לעיל שע”פ המ”א י”ל שהשו”ע סובר לא כדעת הר”י (שספק האם הלכה כר”ע) אלא כדעת הרמב”ם שאינו פרי והספק של בה”ג הוא האם קפריסין הם שומר. וכבר בתחילת הביאור שולל זאת ואומר כהר”י דטעמי’ דבה”ג הוא משום ספיקא, שהוא ספק האם הוא פרי או כר”ע שאינו פרי. ומדגיש הקושי שבזה שאינו כהרמב”ם. אמנם להמ”א אפ”ל כנ”ל שאינו חולק על הרמב”ם (שאינו פרי ופטור ממעשר) וע”ז כותב שמ”ש המ”א צע”ג ובהכרח לדחותו אף שאז אינו כהרמב”ם. ויש להוסיף בזה ואכמ”ל