(פורסם ב’תנובות שדה’ גיליון 11 לצפייה בגיליון לחץ כאן)

בספרי “ביכורי שדה” בפ”ו סעי’ ב’ כתבתי שבזה”ז אפשר ויכול המפריש לזכות את פירות המעשר לעני, גם ע”י קטן שהגיע לגיל שמבין במו”מ, ובלבד שאינו בנו או בתו. וזת”ד שם:

יכול המפריש להקנות את הפירות לעני, ע”י אחר שהוא יהודי ובר דעת ואפי’ ע”י אשה נשואה. ולכתחילה צריך שלא יהיה הזוכה אחד מבני ביתו הסמוכים על שולחנו של המפריש. ובזה”ז אפשר ויכול גם  לזכות ע”י  קטן  ואפילו  הוא סמוך על שולחנו, ובלבד שאינו בנו או בתו. 

ובהערות שם ציינתי את המקורות בזה”ל: בגמ’ גיטין וברמב”ם שם, כגון שמזכה לו ע”י אחר. ומש”כ שצריך שיהיה הזוכה עבור העני, יהודי ובר דעת, כ”כ מרן בשולחן ערוך (חו”מ סי’ רמ”ג סעי’ י”ד). וכתב שם מרן שאפי’ ע”י אשה ואפילו שהיא אשת איש. והנה ברמ”א שם כתב, שזה דוקא שהיא מקבלת מידם של אחרים, אך מיד בעלה לא, כיון שידו כידה. והגר”א שם בהגהותיו ציין לשו”ע או”ח שס”ו אות י’, והנה שם מצינו לגבי עירוב כשבא לזכות לאנשי החצר, כתב מרן ב’ דעות: דיעה א’: שבנו ובתו הקטנים אפי’ אינם סמוכים על שולחנו אינו יכול לזכות באמצעותם, אבל יכול לזכות ע”י בנו ובתו הגדולים ואפי’ שסמוכים על שולחנו, וע”י עבדו העברי אפי’ הוא קטן, וע”י אשתו אפי’ שנותן לה מזונות. דיעה ב: שמזכה לבנו אפי’ הקטן אם אינו סמוך על שולחנו. אך אם הוא סמוך על שולחנו אינו מזכה ע”י, וכן אינו מזכה ע”י אשתו אם מעלה לה מזונות. וכתב שם מרן השו”ע, שלכתחילה היכא דאפשר יש לחוש לשניהם.

ומ”מ בדיעבד כתב הרמ”א, שסומכין על דברי המיקל בעירוב. והטעם כיון שערוב מדרבנן הוא. וא”כ אע”ג שבדאוריתא כתב מרן בחו”מ (שם) שצריך דוקא גדול, אבל בדבר שהוא דרבנן כתב מרן שאפשר ע”י קטן. ולגבי קטן שאינו מבני ביתו, לא הזכיר מרן כלל שיש לחוש, כיון שאין בזה מחלוקת כלל והיא גמ’ מפורשת בגיטין (ס”ד ע”ב) ופסקה הר”מ להלכה (הל’ עירובין פ”א ה”כ) שקטן זוכה לאחרים בדבר שהוא מדברי סופרים. והנה  שם בגמ’ נאמר: הב”ע במעשר בזה”ז דרבנן הוא. נראה א”כ שפשיטא לה שלמ”ד שקטן זוכה עבור אחרים בדרבנן, ה”ה במעשר בזה”ז. וכ”כ הש”ך בחו”מ (שם סק”ז) שמה שצריך לזכות ע”י גדול, היינו רק בדבר שהוא מדאורייתא. והנה לפי”ז בנידו”ד שבזה”ז תרו”מ חיובם רק מדרבנן, ודינינן בספקות שלהם כדין ספק דרבנן ולקולא [וכמו שכתב והוכיח באריכות מרן הראש”ל בשו”ת “יביע אומר” ח”א יו”ד סי’ כ”ב] אפשר לזכות ע”י קטן אפי’ שסמוך על שולחנו, כל שאינו בנו. וזה אפשר לכתחילה.  ומ”מ בדיעבד סומכים על דברי המיקל, שאפשר לזכות גם לבנו קטן אם אינו סמוך על שולחנו. וה”ה בכ”ז לענין אשתו ובנו ובתו הגדולים הסמוכים על שולחנו. שלכתחילה אפי’ בדבר דרבנן לא יזכה לבנו או אשתו הסמוכים עליו, ובדיעבד שזיכה לו ע”י אשתו ובניו הסמוכים על שולחנו, מועיל הזיכוי.  ועי’ בשש”כ (ח”א פי”ז הערה ע”ה) שכתב פתרון מה לעשות, היכא שאין נמצאים איתו אלא אשתו ובנו, כיצד יזכה את העירוב. עיי”ש.

והנה בזמן כתיבת הדברים, דיברתי בזה עם הגאון רבי יעקב אריאל שליט”א רבה של רמת גן, והרה”ג שליט”א כתב להחמיר בזה, וכדרכה של תורה היה מו”מ הלכתי, והדברים מובאים לפניכם, ועוד שאלתי בד”ז ממו”ר הגאון רבי שלמה מ. עמאר שליט”א, ובזמן הבאת הספר לדפוס קיבלתי ממו”ר שליט”א את תשובתו [שהודפסה בהסכמתו לספר].

לתגובת הגאון רבי יעקב אריאל שליט”א על העניין הנ”ל לחץ כן