לוגו בית המעשר
|

בענין הקנאת המעשר לעני ע”י קטן בזה”ז (תשובת הרש”ז רווח על דברי הרה”ג יעקב אריאל שליט”א)

א' ניסן התשנ"ז | 08/04/1997

(פורסם ב’תנובות שדה’ גיליון 11 לצפייה בגיליון לחץ כאן)

 

לכבוד

הרה”ג יעקב אריאל שליט”א

הרב הראשי לרמת גן

השלום והברכה!

קיבלתי בשמחה את תשובתו של כת”ר שליט”א. וכדרכה של תורה רציתי להעיר מה שעלה בידי, וכתלמיד הדן לפני רבו.

הנה מהגמרא בגיטין (ס”ה ע”א) נראה מפורש שאפשר בזה”ז להקנות ע”י שפחתו הקטנה בכל מילי דרבנן ולאו דוקא בשיתופי מבואות. וזהו שאומרת הגמרא שם, הכא במאי עסקינן במעשר בזמן הזה דרבנן. וגם מה שדחתה הגמ’ תי’ זה והעמידה בעש”נ, זה רק משום שבזמן הזה אין דין אמה העבריה. ואה”נ לעצם הדברים נשארת הגמ’ שמעשר בזה”ז כיון שדרבנן הוא אפשר להקנות ע”י קטן.

והנה על תי’ הגמ’ שמדובר בעש”נ, הקשה הריטב”א, שמדוע לא העמידה הגמ’ בשאר אילנות וירקות, שמדרבנן הם (גם בזמנם). ותי’ שמ”מ יש להם עיקר מהתורה משא”כ עציץ נקוב. (ועי’ מה שהקשה על דבריו מרן הראש”ל שליט”א בשו”ת יביע אומר ח”א יו”ד סי’ כ”ב מהגמ’ ביומא, עי”ש). עכ”פ על דברי הגמ’ שהב”ע במעשר בזה”ז דרבנן, לא העיר הריטב”א כלום מזה שיש בהם מה שעיקרו מהתורה, ופשוט הוא שבתי’ זה מבורר לגמ’ שכיון שזה מדרבנן בכל המינים אין כל חשש להקנות ע”י קטן.

ולעצם הסוגיא במע”ש, מנ”ל לגמ’ לדין זיכוי ע”י אחר, כבר העירו בזה הראשונים בסוגיא, ועי’ בריטב”א שם ועוד.  ועו”ע במהרש”א שם, שכתב על דברי התוס’ וז”ל… אלא דתלמודא ע”כ דמחשבא ליה הכא זכייה לאחרים.

וא”כ אחרי דברי הגמרא האלו, ואחר שקיי”ל להלכה שתרו”מ בזה”ז מדרבנן הם, ואף ספיקותיהם דינינן לקולא, וכמו שכתב והוכיח באריכות מרן הראש”ל בתשובתו שם. א”כ נראה פשוט שאפשר לזכות לעני את פירות המעשר עני ע”י קטן.

אלא שכת”ר ציין למחלוקתם הידועה של הפר”ח והקצות החושן (חו”מ סי’ רמ”ג ס”ק ד’), האם אפשר לתת מתנו”כ לכהן קטן.  שדעת הפר”ח שאפשר כיון שדעת אחרת מקנה, ודעת הקצוה”ח שאי אפשר לתת לקטן, כיון שבמתנות אין לבעלים בו אלא טובת הנאה, וקי”ל שטוה”נ אינה ממון, ולא שייך דעת אחרת מקנה, ועפי”ז כתב כת”ר שלדעת הקצוה”ח ודאי שא”א להקנות מ”ע ע”י קטן, וגם לפי הפר”ח דלמא רק לקנות לעצמו יכול, אך לא לזכות עבור אחרים.

והנה לעצם הדין האם קטן זוכה כשדעת אחרת מקנה מדאוריתא או מדרבנן, אין הדברים ברורים שזה רק תקנת חכמים שהרי הרבה מדעות הפוסקים שהיכא שדעת אחרת מקנה הקטן זוכה מן התורה, וכמש”כ הפר”ח שם, וכ”כ בחידושי החת”ס שם על השו”ע, ועי’ עוד בש”ך שם. וא”כ שהוא קונה פשוט שהוא גם זוכה לאחרים וכמש”כ בריטב”א שם.

ולגוף דינו של הפר”ח הרי הוא ס”ל שגם בטוה”נ  יש דעת אחרת מקנה, וכבר ביאר זאת הגאון הר”ש שקאפ זצ”ל בחידושיו עמ”ס ב”מ סי’ ט”ו, שאע”פ שאין לבעלים אלא טובת הנאה, מ”מ זה שיש להם זכות הקנאה ונתינה, ע”ז יש דעת אחרת מקנה, ולכן זוכה הקטן לעצמו, וכמו”כ זוכה עבור אחרים.

אך מלבד כ”ז הרי הקצוה”ח גופיה כותב בהמשך דבריו שם, שהא שחש”ו זוכים במתנות כהונה, היינו משום דהוא ממון כהנים, וכבר זכתה בהם התורה לכהנים, אם כן אפילו כהן קטן נמי. ובהמשך מחלק בין מתנו”כ לבין מתנו”ע שבמתנות עניים קטן לא זוכה, ואפשר משום ששם כתיב עזיבה ולא נתינה, ולכן אין קטן זוכה. עכ”ד. [ועו”ע בנתיה”מ שם סק”י מש”כ בשם המחנ”א בענין מתנו”כ ואת דברי תשובתו ואכמ”ל].

וא”כ במעשר  עני שנתינה כתיבא בהו, דינו כמתנו”כ, ויכול הקטן לזכות בזה בשביל עצמו וה”ה לזכות עבור אחרים.

ולכן נלענ”ד שאפשר בזמן הזה שתרו”מ מדרבנן, לזכות את המעשר עני לעני באמצעות קטן. וכ”ז אחהמ”ר מהדר”ג. וכעת קיבלתי ממו”ר הג”ר שמ”ע שליט”א תשובה (והיא נדפסה בדברי ברכתו בראש הספר “ביכורי שדה”), שגם דעתו כך להלכה וכמו שכתבתי בעוניי.

ביקרא דאורייתא

שניאור ז. רווח

לתגובת הגאון רבי יעקב אריאל שליט”א על תשובת הרש”ז רווח שליט”א לחץ כן