(פורסם ב’תנובות שדה’ גיליון 11 לצפייה בגיליון לחץ כאן)

לכבוד

הרה”ג הרב שניאור ז. רווח שליט”א

שו”ב  וכ”ט

יישר כוחו של  כת”ר על עיונו הנמרץ בענין הקנאת מעשר עני לאחרים ע”י קטן ויורשה  לי להעיר כמה הערות לדבריו החשובים.

א. הריטב”א מסיק שרק  בעציץ שא”נ התירו זכיה ע”י קטן משום שאין לו עיקר מהתורה.  וכן דעת המאירי שם. (ואף שהביא שם קושיא חמורה בשם הגר”ע יוסף שליט”א מיבי”א ח”א יו”ד סי’ כ”ב, אכן הקושיא צריכה ישוב, אך הריטב”א והמאירי כנראה לא חשו לה).

ב. הראשונים בגטין שם הקשו בשאלה, כיצד לומדת הגמ’ זכיה לאחרים ממע”ש, הרי שם הוא מזכה את המעות לקטן עצמו, ולא מזכה אותם לאחרים, ועיין רמב”ן שם בליקוטים שתירץ שני תירוצים:

1. שבעה”ב אמר לקטן פדה לי משלך, שהוא זוכה לו מיד ההקדש. (ויתכן שכוונתו לומר שלא הקנה לקטן את המעות לגמרי, בהקנאה גמורה, אלא רק ע”מ לפדות באמצעותם את המע”ש וא”כ הריהו מזכה את המעות למע”ש עי’ קטן).
2. הוכחת הגמ’ היא לשמואל הסובר שאין זכיה לקטן מהתורה, ולכן הוכיחה הגמרא שיש לו זכיה מהתורה. ור”ל שאם דעת אחרת מקנה מועילה מהתורה, אין הבדל בין זכיה לעצמו לבין זכיה לאחרים. ולפי”ז אם נאמר שדעת אחרת מקנה אינה מועילה מהתורה, יתכן לומר שלא תיקנו אלא כשקונה לעצמו ולא כשזוכה לאחרים, וכמו שחילקה הגמ’ שם בדף ס”ד ב’. (ע”ש בר”ן שתלה את שני הנושאים זה בזה. את השאלה אם ד”א מקנה מהתורה בשאלה אם ד”א מקנה גם לזכות לאחרים). ונושא זה לא הוכרע, אלא תלוי במחלוקת הראשונים (עי’ אנציקלופדיה תלמודית כרך ז’ עמ’ תר”ה).

ג. כת”ר כותב שאפילו לדעת הקצות, הסובר שא”א להקנות מתנו”כ ע”י ד”א מקנה, משום שאין לו  אלא טוה”נ. מ”מ כהן קטן זוכה במתנות מהתורה, משום שהתורה הקנתה את המתנות לכהנים והקטן אינו קונה את המתנות מהנותן, אלא מקבל את חלקו, כאחד מבני השבט, והתורה היא שזיכתה לו. אולם זה שייך רק בזכייתו של הקטן לעצמו, שהתורה היא שזיכתה לו כאחד משבט הכהנים, אך בנ”ד הרי לא מדובר בזכית הקטן לעצמו אלא לאחרים, כיצד אפשר לזכות באמצעותו לאחרים בטוה”נ?

ד. סברת הקצות ניתנת להאמר רק במתנות כהונה ולויה שהשבט זוכה בהן מהתורה, אך במעשר עני הדבר תלוי במחלוקת הבבלי והירושלמי בגיטין ל’,  שלדעת הירושלמי אין דין מכירי עניים. וההסבר לכך הוא: שרק במתנות כהונה יש דין מכירי כהונה, ע”פ סברת הקצות הנ”ל שהשבט כולו זכה במתנות וכשכל הכהנים והלויים מתיאשים מהן, ממילא זוכה אותו המכר. אך בעניים א”א לומר כן, כי אין שבט מוגדר של עניים. (עי’ דבר אברהם ח”א סי’ א’ ענף י’ בהגה’). או שעניות אינה מושג חיובי אלא מושג שלילי (עי’ מפענח צפונות, פ”ד י’ ס”ו  א -ב’).

אמנם הרמב”ם פסק שיש מכר לעני, אך מפוסקי דורנו  יש הורו שאין לסמוך על דין מכירי עניים,  (עי’ כ”ז בהתורה והארץ כרך ב’ עמ’ 88).

וכשנבוא לסיכום כל הדיון יש לנו הרבה ספיקות אם ניתן לזכות ע”י קטן. אמנם בדיעבד יש לומר שזכיה ע”י קטן מועילה, בפרט כשמדובר במעשר עני דרבנן בזה”ז. אך לכתחילה נלענ”ד שלא רצוי להורות לזכות ע”י קטן. והנלענ”ד כתבתי.

בברכת התורה והארץ

יעקב אריאל

לתגובת הגאון הרש”ז רווח שליט”א על תשובת הגאון רבי יעקב אריאל שליט”א לחץ כן