(פורסם ב’תנובות שדה’ גיליון 13 לצפייה בגיליון לחץ כאן)

לכבוד

הרה”ג ר’ שניאור רווח שליט”א

הרב המקומי בית עוזיאל

ויו”ר המכון

שלום וישע רב!

קבלתי בברכה את החוברת “תנובות שדה” וקראתי בעיון את מאמרו החשוב בענין הקנאת המעשר לעני ע”י קטן. וכן עקבתי אחר המו”מ בהלכה עם הרב הגאון ר’ י. אריאל מרמת גן, וכן מאמרו של כבוד ידידי וחביבי הרה”ג ר’ שלמה עמר שליט”א שחזק ואימץ את ידכם שאפשר לזכות על המעשר. דהגמ’ העמידה במעשר שני בעציץ שאינו נקוב, ומזה הוכחתם דהגמ’ לא חזרה בה ממה שהעמידה במעשר בזה”ז. ורק הוקשה לה מאמה עבריה והעמידה במעשר שני בעציץ שאינו נקוב וכו’.

ראשית לא רואה בזה שום ראיה דלכך העובדא דהגמ’ העמידה בעציץ שאינו נקוב משמע דוקא בכיה”ג דאין לן עיקר מהתורה, וכך פסק הרמב”ם בפ”ב ממעשר שני הלכה ו’ נתן לשפחתו העבריה אם מעשר שני זה מדבריהם כגון שהיה מעציץ שאינו נקוב דבריו קימים וכו’. הרי דהרמב”ם העמיד רק בעציץ שאינו נקוב שאין לו עיקר מהתורה ומדברי הריטב”א והרש”ש בסוגיא משמע בדבר שיש לו עיקר מהתורה לא מהני זכיה. וכן בעירובין פסק מרן דין הגמ’ ומשמע רק עירובין.

ועיקר היסוד דהנה כת”ר ציין מחלוקת פר”ח וקצות בס’ רמ”ג לענין מתנות כהונה ולפי דברי שניהם מהני או משום דעת אחרת או ממון השבט ומהני. מ”מ הנתיבות שם חולק וכ”כ בשו”ת עונג יו”ט סו”ס צ”ט, דמחלק בין תרומה למעות פדיון הבן. מ”מ בקטן בדעת אחרת מקנה, אם זוכה מדאו’ או דרבנן נחלקו התוס’ ורש”י. וע’ רא”ש קידושין פרק מ”א סי’ כ”ה בסוגי’ דאומר אדם לבתו צאי וקבלי, דהראב”ד מדין זכיה נחתה עליו. והעלה הרא”ש מדין שליחות בדבר שנוגע לו. והדברים ידועים.

והטעם דדעת אחרת מקנה, כי קטן אין לו יד לזכות ובזכיה וקנין בעינן רק דעת מקנה, כמו שהוכיח הנ”י בב”ב פרק חזקת מ”א. בסוגי’ דרב ענן שקל בידקא  (נ”י דף כב’ ברי”ף) “ושמעינן מהכא דאילו הוה ידע המזכה אע”ג דלא ידע רב ענן שהוא הזוכה קנה” הרי בדעת אחרת המקנה פועל בכל הקנין, ולכן היות וקטן אין לו יד מהכי תתי לזכות לאחרים אפי’ בדבר דרבנן שיש לו עיקר.

וכן מה שהביא משו”ע רמ”ג וש”ך ס”ק  ז’ אדרבא משם משמע הפוך דרק בעירוב יכול  לזכות. ובפרט דקימ”ל כדעת הרמב”ם בפי’ י”ב מתרומה דטובת הנאה אינה ממון. וכן פסק מרן בשו”ע חו”מ ס’ פ”ז. ואפילו שבמעשר עני יש ב’ דינים המתחלק בגורן ובבית, ובבית יש לו טובת הנאה, מ”מ דעת הרמב”ם שדינו כתרומה שאינו ממון. ויש לעיין בדברי הרדב”ז דלא כתב כך.  ועי’ “אמרי בינה” תרומות סימן ד’  ד”ה וראיתי, דהעלה כמו שכתבנו.  וחוזרים לכלל של טובת הנאה אינה ממון ואין מה להקנות, ואפי’ לפי מה שכת”ר חידש לפי הרב רש”ש. מ”מ יש לחלק בין לעצמו לבין לאחרים. ודו”ק. לכן קשה לי איך ומנין כת”ר הגיע לעובדא דאפשר לזכות מעשר עני ע”י קטן שמבין.

וכן ראיתי במנ”ח מצוה תע”ד דכתב בפשטות דלא מזכין, ואפי’ למ”ד דנותן לקטן מתנות כהונה או פדיון הבן יצא, היינו משום דקטן קונה בדעת אחרת מקנה אע”ג דאין לו יד ומופקע מכל הקנינים שאינם לצורך כדי חייו. אבל לזכות לאחרים לא.

החותם בברכת התורה ולומדיה

ע”ה   ש.  שלוש

למאמר בענין הקנאת המעשר לעני ע”י קטן בזה”ז לחץ כאן