ראשית יש לחלק בין סוגי התאנים השונים: בין טריים לבין מיובשים, ובין סוגי המיובשים השונים, כאשר יש מטעים שאינם מטופלים ונמכרים בצידי הדרכים שנגיעותם מרובה מאד. ומאידך, יש גידול תאנים במטעים מטופלים ומסחריים שהם נקיים יותר.
כמו"כ, יש להבדיל בין זנים פרתנוקרפיים [=הפריית בתולין], כגון זני 'קדוטה', 'בלאק מישן' ויש זנים שחייבים הפריה והם בעיקר הזניים התורכיים כמו הזן 'סמירנאי'. כמו"כ יש את הזנים שהבכורות [=הפרי המבכיר] אינם זקוקים להפריה ואילו הגל השני של הפירות זקוקים להפריה כגון הזן 'נצרתי' (בוסני). ההאבקה של התאנה מתבצעת על יד צרעה המיוחדת לתאנה ונקראת 'צרעת התאנה' [בלאסטופגה]. פרחי התאנה מקובצים לתפרחת המכונה 'פגה' והיא 'מצעית' בשרנית ועבה. יש בה נקב קטן וצר המוקף קשקשים קטנים וקשים, על שטחה הפנימי גדלים פרחים רבים, שמתפתחים לפירות קטנים, והם החלק הפנימי של התאנה המוכרת לנו. על מנת שתהיה הפריה, הצרעה שהיא טעונה עם אבקנים של הפרח הזכרי, עוברת מפגה לפגה ובזמן שהיא מנסה להטיל את ביציה ואיננה מצליחה, היא בינתיים מאביקה את פרחי הנקבה באבקה שהיא טעונה מהזכר, ובכך היא גורמת להאבקה. הפגים שהופרו, חונטות ומהן מתקבל הפרי, הפגים שלא הופרו נושרות.
הצרעות 'מתעקשות' ומנסות בכל כוחן להטיל את ביציהן בפגים שבתאנה התרבותית, מחד במאמציהן הם גורמות להאבקת הפרחים, אך מאידן הן מאבדות חלקים מגופן, והן חודרות לפגים מוכים וחבולים, ואת חייהן הן מסיימות בתוך התאנה. בשלבים הראשונים עדיין ניתן להבחין בצרעה בתוך הפגה, אולם בהמשך הזמן היא עוברת תהליך התפוררות עד כדי כך שבתאנה הבשילה לא ניתן להבחין כלל באף שריד שנותר מהצרעה [ואף אם נותר משהו, הוא איננו ניתן לזיהוי, ומותר באכילה, והרי הוא מין משבעת המינים, שנאכל בכל הדורות].
לזיהוי הצרעה נציין כמה פרטים: הזכר גופו קטן מאד, צבעו בהיר, והוא חסר כנפיים. כל תפקידו של הזכר הוא להפרות את הנקבה, ומכאן ואילך הוא מרותק למקומו בתוך פגי הקפריפיקוס [בעצים הזכריים]. לעומת זאת הנקבה מכונפת גודלה כ-2 מ"מ, צבע גופה שחור, ובקצה האחורי שלה יש צינור הטלה. לעיתים נדירות הצרעה נשארת בפתח התאנה כשהיא שלימה ומתה שם.
בנוסף לצרעת התאנה, ניתן למצוא רימות של זבוב הפירות בתוככי התאנה, או רימות של זבוב התאנה על גבי בשר הפרי תחת שכבת הקליפה החיצונה. או נגיעות חיצונית של כנימות מגן.
תאנים טריות
אופן הבדיקה והשימוש:
ראשית יש להבטיח את הנקיון החיצוני של הפרי, באמצעות שטיפה וגירוד של כל צדדי הפרי.
יש לפתוח את התאנה לשניים, להתבונן באזור הפתח [או להסירו לחלוטין], ולאחמ"כ לקפל כל מחצית הפרי כלפי החוץ, באופן שכל נימי התאנה יתרחבו, ויהיה קל לזהות מה שביניהם. הרימות הלבנות דומות מאד לנימי הפרי אולם הם ניתנים לזיהוי באמצעות הנקודה השחורה שבראש הרימה. מי שאינו בטוח שהוא מזהה בוודאות [וכדאי לכל אחד לעשות זאת, כיון שלפעמים הרימות חודרות פנימה ורק חלק האחורי הלבן של גופם נראה בחוץ], נכון שלאחר קיפול התאנה כלפי חוץ, ישרה אותה במים רגילים תוך כדי נענוע שלה בתוך המים, להוציא חזרה את הפירות מהמים, ולהניח את הצלחת השקופה על גבי משטח כהה ולהתבונן במים. במידה ויש רימות – הן נשארות בתחתית הקערה וקל לזהותן, ואזי אין לאכול תאנה זו כלל.
בתאנים טריות ממטעים מטופלים [רובן הגדול גם נמצאים תחת רשתות], התאנים בדרך כלל בחזקת נקיות, ולכן לאחר הקיפול כלפי חוץ, יש לעשות בדיקה, ואין צורך לעשת גם 'בדיקת בטחון' בתוך המים.
תאנים מיובשות – דבילה
אופן הבדיקה והשימוש:
מעבר לחרקים ש'גדלים' ומתייבשים עם הפרי וצבעם הופך מלבן לחום, יש חשש לחרקי מחסן רבים כגון זחלים של חיפושית התסיסה או עש הדבלים בצבע לבן או לאחר מיתתם בצבע חום. חיפושיות ואורזיות מחסן.
ולכן, לאחר שטיפה חיצונית טובה מאד. בפרט באזור הפתח, או במקומות שהתגבשה הרבה אבקת סוכר לבנה וכו' [במידה וניכרים אקריות חיות הנובע מאיחסון ממושך יש להימנע מלהשתמש בתאנים אלו] יש לפתוח את התאנה לחצי, ולמתוח אותה עד שתהיה פתוחה לחלוטין לא קפלים, את כל המקומות השחורים מחמת ריבוי דבש וכיו"ב להסיר, ולהניח את התאנה מעל מקור אור חזק, שמסייע לשקף את בשר התאנה עם קליפתה, וכל עצם זר ושנמצא שם יש להסירו.
ככלל, יש להעדיף תאנים לחות וצבען בהיר ולא כהה, ואין ריבוי 'גבישי סוכר' על גבי התאנה.
