גריסים

סקירה ואופן הבדיקה והשימוש – גריסים

גריסים הם שם כולל למיני זרעי הדגן השונים, אם כי בימינו רק גרעיני השעורה מכונים בשם זה. גריסים אלו משווקים בצורות שונות, יש שמשווקות שלמות וכמות שהן, ויש שעוברות קלייה ושבירה [להקל על זמן הבישול]. אופן עיבוד אחר הם של "גריסי פנינה". מקור השם נובע מאופן העיבוד, שבו מסירים את הקליפה, ונותר רק החלק הפנימי "פנינה".

הגריסים עלולים להיות נגועים במזיקי מחסן שונים ומגוונים, כאשר לעיתים הנגיעות היא בתות הגרגיר פנימה, ולעיתים המכרסמים שוהים בין הגרגירים. החרקים המצויים ביותר הם "חדקונית האורז" שגדלה ומתפתחת בתוך הגרגיר עד לגיחתה החוצה עם סיום ההתפתחות שלה, תוך עשיית נקב שהיא פוערת בגרגיר. כמו כן ניתן למצוא בתוך הגרגיר "אורזית משוננת חזה". בנוסף ניתן למצוא חרקים נוספים שניזונים מפירורי הגריסים ומהלכים בינותם, כגון "חיפושית הטבק" ועוד. ומעבר לחרקים הנזכרים שצבעם כהה, שחור או חום וניכרים היטב, ניתן לראות אף זחלים לבנים זעירים בגדלים שונים החל מ 1 מ"מ, שניתן לזהותם בעיקר עקב הקורים שהם מייצרים, ופירורים שהם מותירים. [בתוצרת ישנה מאד המאוחסנת זמן רב, ניתן למצוא אף חרקים ממשפחת הפסוקאים, או אקריות זעירות ביותר, אם כי הימצאותם היא נדירה].

אופן הבדיקה והשימוש:

ראשית, יש להבחין בין סוגי הגריסים השונים, כאשר בגריסים שלימים עם הקליפה, מצויה הנגיעות מכל הסוגים הנזכרים לעיל. אבל בגריסים שבורים אין חשש לנגיעות פנימית אלא בין הגרגירים בלבד. בגריסי פנינה, עקב הליטוש והניפוי, לא נותרים בדרך כלל גרגירים עם נגיעות פנימית.

שנית, יש לבחון את האריזה קודם השימוש בה, ולראות שאין סימנים המעידים על הימצאות של חרקים זעירים כגון פסוקאים ואקריות. העדות הברורה ביותר להימצאות מכרסמים היא הימצאות של כעין אבקה לבנה מרובה בתחתית השקית [יש להתבונן היטב שמקור האבקה איננו מפסולת קליפת השעורה]. במידה ונתגלו חרקים זעירים אלו, בעיקרון ניתן להסירם לחלוטין באמצעות סינון [ראה לעיל ערך "בורגול"], בדיקה ושטיפה היטב [ראה לעיל ערך "אורז" בסוף הקטע הראשון של "אופן הבדיקה והשימוש"], אך מכל מקום עדיף שלא להשתמש בתוצרת זו, אלא אם כן אין לו תחליף והוא נצרך כעת למוצר זה.

שלב הבדיקה בפועל, היא הבדיקה הויזואלית, כאשר מפזרים על גבי משטח [רצוי בצבע כתום, שאז ניתן להבחין טוב יותר בכל סוגי החרקים], חופן גרגירי גריסים, ומעבירים גרגיר אחר גרגיר, ומתבוננים גם בין הגרגירים שאין חרקים בוגרים ואין זחלים, ובנוסף מוציאים את כל הגרגירים המנוקבים. ובדרך זו בודקים את כל הכמות הנדרשת. בבדיקת הבורגול יש עדיפות גדולה לביצוע הבדיקה על גבי "שולחן אור" (במידה והדבר מתאפשר) [כגון על המיתקן הנקרא "קל בודק" שהוא גם משמש גם כשולחן אור, וגם מסננת, שבזמן העברת הגרגירים מצד אחד למשנהו, כל הפסולת והנשורת כולל החרקים נופלים למגירה תחתונה, וניתן לזהות בפסולת את סוגי החרקים שקיימים בתוצרת].

עם תום בדיקה זו, אנו בטוחים כי אין נגיעות בין הגרגירים מסוגים שונים, ואחר שלב זה הגריסים השבורים וכן גריסי פנינה מותרים בשימוש. בגריסים שלימים עם הקליפה, עדיין קיים חשש לנגיעות פנימית, ועל כן יש לבצע בדיקת הצפה במי מלח. כלומר, מכינים קערה של כליטר מים, וממיסים בתוכה 3 כפות מלח, שופכים את הגריסיס בבת אחת לקערה, ומערבבים מיד את כל התכולה. את כל הגרגירים שצפו למעלה לאחר העירבוב יש להסיר מיידית [שאם לא כן גם הם יספחו מים וישקעו] ובכך אנו מבטיחים את הסרת כל הגרגירים הנגועים.

קיים שיווק של גריסים באריזות פלסטיק אטומות, ויש להם עדיפות על פני המשווק בשקיות.

מוצר גריסים, המשווק כשהוא "בחזקת נקי מתולעים", באם החותם המעיד על כך בקי בעניני חרקים, ניתן לסמוך על כך ואין חובת בדיקה, ובתנאי שתנאי האריזה תקפים, כגון שאם האריזה היא עם וואקום, יש להבטיח שאכן הוואקום נותר ולא חדר אויר לשקית. לאחר השימוש יש לשמור את מה שנותר בקירור, כדי שלא תהיה התפתחות חדשה של חרקים.